חומצה אסקורבית (Ascorbic acid)
חומצה אסקורבית היא אחת הצורות הנפוצות של ויטמין C. היא נמצאת בכמויות גדולות בפירות הדר ומאכלים רבים, וכן מוסיפים אותה לדגני בוקר ולמזונות שונים.
החומצה האסקורבית היא מחזר טוב מאד - כלומר, היא יכולה בקלות יחסית לתרום זוג אלקטרונים למולקולה אחרת [1]. בגוף האדם היא נמצאת לרוב בצורת יון האסקורבאט, אשר יכול להעביר אלקטרון לרדיקלים בגוף (תהליך חיזור), ובכך להפוך אותם למולקולות יציבות - מצב שימנע מהן לחמצן מולקולות חשובות בגוף כגון חומצות שומן או חומצות גרעין ב-DNA. תכונה זו הופכת את המולקולה לנוגד-חמצון (אנטי-אוקסידאנט). בעשותו כך, יון האסקורבאט מותמר לצורתו המחומצנת, אשר נקלט לתוך הרשת האנדופלזמתית (Endoplasmic reticulum) בתא, היכן שהוא יחוזר בחזרה לצורה המאפשרת לו שוב למנוע מרדיקלים מסוכנים לחמצן מולקולות חשובות בגוף, וכן הלאה.
בנוסף, החומצה האסקורבית משמשת את הגוף במגוון תהליכים ביוכימיים חשובים, בין השאר סינתזה של קולגן - החלבון הנפוץ ביותר בגוף, המהווה מרכיב עיקרי באיברים ורקמות רבים (עור, עצמות, גידים, כלי דם ועוד). בשל כך, אדם אשר צורך כמות נמוכה מהצורך של גופו בחומצה אסקורבית זמינה, מפתח עם הזמן צפדינה (Scurvy) - מחלה המתאפיינת תחילה בעייפות ובחניכיים מדממות ושיניים רופפות, ובהמשך בפצעים בגוף אשר מחלימים לאט באופן מסוכן, ופגיעה בעצמות. חסך ארוך טווח בחומצה אסקורבית עלול לגרום למוות [2].
כיום, צפדינה אינה נפוצה בעולם המערבי בשל הזמינות הגבוהה של חומצה אסקורבית במזון, תחת השם ויטמין C. הכמות המומלצת לצריכה יומית היא כ-90 מיליגרם לגברים וכ-75 מ"ג לנשים (85 מ"ג לנשים בהריון ו-120 מ"ג לנשים מניקות) [3]. בשל המסיסות הגבוהה של ויטמין C במים, חריגה קלה מהכמויות הנ"ל אינה מסוכנת במיוחד - הגוף יפנה את החומצה העודפת לכליות ומשם מהשתן החוצה מהגוף.
עם זאת, אנשים רבים מאמינים באופן שגוי כי צריכה של כמויות גבוהות של ויטמין-C עוזרת למניעת מחלות ולהתמודדות איתן (בייחוד צינון) - והם עלולים לצרוך כמויות גבוהות מדי של הויטמין. בצריכה של מעל ל-2000 מ"ג ביום, הסיכוי לחלות באבני כליות גדל באופן משמעותי [4]. כאמור - חשוב לזכור: בניגוד לדעה הרווחת, ויטמין-C *אינו* תרופה לשום דבר, למעט מחסור בויטמין C (ועודף כסף בחשבון הבנק…).