מתאנול (Methanol) הוא האלכהל הפשוט ביותר. מה המשמעות של “פשוט”? ובכן, אלכהלים בכימיה הם כל מולקולה אורגנית (מבוססת שלד פחמימני) אשר יש בה אטום פחמן (C) הקשור לאטום חמצן (O) שבתורו קשור גם לאטום מימן (H). לקשר חמצן-מימן אנו קוראים בכימיה “קבוצה הידרוקסילית” (Hydroxyl), והוא נפוץ מאד בטבע. במולקולת מתאנול ישנו רק אטום פחמן אחד, הקשור לשלושה אטומי מימן ולקבוצה הידרוקסילית אחת. כלומר – השלד הפחמימני במתאנול מורכב בסה”כ מאטום פחמן אחד, וזהו כמובן השלד הפחמימני הפשוט ביותר האפשרי.
מולקולת מתאנול דומה מאד למולקולת אתאנול (Ethanol) הלא הוא האלכוהול אותו אנו מכירים ממשקאות חריפים. למולקולת אתאנול מבנה כמעט זהה לזה של מתאנול – אך בתוספת קבוצת מתיל (פחמן הקשור לשלושה מימנים, CH3) המחליפה את אחד המימנים בפחמן במתאנול (ראו איור). לשני האלכוהולים טעם דומה והשפעה דומה על מערכת העצבים – אך כאן נעוץ הבדל חשוב ביניהן: מתאנול הוא חומר רעיל בהרבה באתאנול, גורם לעיוורון בלתי-הפיך בכמויות קטנות (10 מ”ל מתאנול עלולים להספיק לכך באדם מבוגר) ולמוות בכמויות גבוהות במקצת (15 מ”ל) [1].

מדוע מתאנול כה מסוכן לגוף ביחס לאתאנול? הסיבה לכך נעוצה בתהליך המטבולי אותן עוברות המולקולות: תחילה הן נספגות דרך המעי הדק, ומשם עוברות למחזור הדם ומתפזרות בגוף. רובן המוחלט (כ-90%) עובר שינוי כימי ע”י אנזים בשם אלכוהול דהידרוגנאז (ADH). אנזים זה לוקח אלכוהולים פשוטים והופך אותם לאלדהידים ע”י שינוי קבוצת ההידרוקסיל לקשר כפול בין הפחמן לחמצן (ראו איור). פעולה זו למעשה לוקחת מהמולקולה שני אטומי מימן – ומכאן מגיע שם האנזים. מולקולת מתאנול תהפוך אם כן לאלדהיד בשם פורמאלדהיד, האלדהיד הפשוט ביותר. מולקולת האתאנול, לעומת זאת, תהפוך לאצטלדהיד. שתי מולקולות אלה רעילות מאד, והן מיד מחומצנות ע”י אנזים נוסף, אלדהיד דהידרוגנאז (ALDH). תוצרי החמצון האלו הן חומצה פורמית וחומצה אצטית (החומצה הנמצאת בחומץ). בעוד חומצה אצטית אינה מסוכנת לגוף בכמויות אלה והיא מסולקת ממנו במהרה, החומצה הפורמית יכולה לגרום לנזקים רבים במערכת העצבים המרכזית.

כאשר חומצה פורמית נוצרת בתהליך המתואר, היא מיד מאבדת פרוטון והופכת ליון שלילי בשם “פורמאט”. יון זה פוגע ביכולת של תאים רבים להשתמש בחמצן, ולמעשה מביא למוות שלהם. ברמת הגוף, מדובר כמובן בפגיעה אנושה ביכולת לתפקד, אשר עלולה להביא לנזקים בלתי-הפיכים. באופן ספציפי מתקיימת פגיעה חריפה בעצבי הראיה ובכך יכול להיגרם עיוורון בלתי-הפיך. בנוסף, יון הפורמאט עלול לגרום לייצור יתר של חומצות שונות בגוף ולהביא למצב של חמצת מטבולית (אסידוזיס), מצב מסוכן מאד העלול בעצמו להביא לפגיעה כוללת בגוף ואף למוות [2][3].
מתאנול יכול להיווצר כתוצר לוואי של התססה במהלך הייצור של משקאות אלכוהוליים. משקאות חוקיים כמובן נמצאים תחת פיקוח מוקפד המבטיח כי כמויות המתאנול במשקה תשארנה זעירות, אך לצערנו תעשיית זיוף המשקאות עדיין קיימת ואנשים רבים בעולם מתעוורים כתוצאה מחשיפה לכמויות גבוהות של מתאנול, דרך שתיית משקאות אלכוהוליים מזויפים [4]. כיום לא ניתן לרפא עיוורון שנוצר כתוצאה מחשיפה למתאנול לאחר שהתרחש, אך ניתן למנוע את הפגיעה בעזרת טיפול חירום בבית-חולים, אם פועלים בזריזות. שני הטיפולים הנפוצים מבוססים האחד על תרופה בשם “פומפיזול” והשני על אתאנול. שני החומרים נקשרים לאנזים אלכוהול דהידרוגנאז באופן “חזק” יותר (בהפשטה מרובה), ומונעים מכמויות גדולות של מתאנול להפוך לפורמאלדהיד, וכך מאפשרים לגוף לפנות את המתאנול מהגוף בטרם נגרם נזק גדול מדי [5].
למתאנול ישנם כמובן גם שימושים חיוביים: מעבר לשימוש בתעשיות הכימיות כחומר מוצא, מתאנול יכול להיות מתוסף לדלק ע”מ להגדיל את יעילותו (בדומה לאתאנול), כממס אורגני לשימושים רבים, ובתאי דלק מיוחדים המפיקים חשמל (בדומה לתאי מימן). בנוסף, מתאנול שימש בעבר לדינטורציה (פיגול) של אתאנול: בכל העולם קיים מיסוי על אלכהל לשתיה, והדבר עלול לגרום להתייקרות חריפה של אתאנול למחקר ובתעשייה. על כן, נהוג היה להוסיף כמויות קטנות של מתאנול לתמיסות אתאנול לשימוש מעבדתי ותעשייתי, וכך להפכן לבלתי-ראויות לשתייה ופטורות ממס. היום תהליכי הדינטורציה של אתאנול שונים, ומבוססים בעיקר על מניעה של צריכתו במשקאות על-ידי הוספת חומרים שהופכים את טעמו לבלתי נסבל ושקשה מאד להפרידם מהאתאנול.