
אפריל הוא חודש המודעות לסרטן הוושט. גידולים סרטניים בוושט אינם שכיחים, אך במקרים רבים הם קטלניים – בעיקר בגלל אבחון מאוחר. תסמונת הוושט על שם בארט היא מצב טרום-סרטני המגדיל את הסיכון לחלות בסרטן הוושט פי 11. החדשות הטובות הן שאבחון התסמונת ומעקב מתמשך עשויים לסייע בגילוי מוקדם ואף במניעה של סרטן הוושט, ולהציל חיים.
הוושט הוא החלק של מערכת העיכול אשר מחבר בין הלוע לקיבה. תאי רירית הוושט, התאים המרפדים את פנים הוושט, שונים מאוד בצורתם ובתפקודם מהתאים המרפדים את הקיבה: התאים בוושט שטוחים ומסודרים במבנה רבוד, ואילו לתאים בקיבה צורת עמוד והם מסודרים במבנה חד־שכבתי. תאים עמודיים אלה מפרישים ריר ואנזימי עיכול, והם מותאמים לתנאים החומציים השוררים בקיבה. בין הקיבה לוושט מפריד סוגר, שתפקידו למנוע ממיצי הקיבה החומציים להגיע לוושט ולפגוע בו. פגיעה בסוגר עלולה לגרום למחלה. מחלת ההחזר הקיבתי־ושטי, המכונה גם ריפלוקס (לא סתם צרבת שמופיעה בעקבות לילה סוער של אכילת פיש אנד צ'יפס) גורמת לאורך זמן לפציעה חוזרת ונשנית של רקמת הוושט. התגובה הטבעית של הגוף לכל פציעה היא היווצרות של דלקת, ואם הפציעה חוזרת שוב ושוב באותו אזור, הדלקת הופכת לכרונית [1]. הדלקת שנוצרת עקב ריפלוקס כרוני עלולה לגרום לתסמונת הוושט על שם בארט (Barrett's Esophagus).
תסמונת בארט היא ריפוי לא תקין של פציעות חוזרות בחלק התחתון של הוושט, אותו חלק שקרוב למעבר אל הקיבה: במקום שתאי הוושט שניזוקו יוחלפו בתאים שטוחים היוצרים מבנה רבוד של ושט תקין, נוצרת רקמה של תאים עמודיים, הדומים בצורתם ובתפקודם לתאי קיבה או לתאי מעי [2].
תסמונת בארט נפוצה יותר אצל גברים ואצל אנשים הסובלים מהשמנת יתר, בעיקר כאשר ההשמנה מלווה ברמה גבוהה של שומן בטני, אשר גורם ללחץ מוגבר על הסוגר המפריד בין הוושט לקיבה. רבים מהלוקים בתסמונת בארט בכלל לא יחושו תסמינים מיוחדים, למעט תחושת צרבת. עם זאת, רקמת וושט הפגועה בתסמונת בארט עלולה להפוך לסרטן ושט מסוג אדנוקרצינומה. כאשר מסירים גידול של חולה בסרטן מסוג זה, אפשר לראות באזורים הסמוכים לגידול את שלבי ההתקדמות השונים – תאים עמודיים של ושט עם תסמונת בארט, תאים עמודיים שמתחילים להתחלק ללא שליטה, וסרטן פולשני, שעלול לשלוח גרורות. לכן, חשוב שאנשים הסובלים מריפלוקס או שאובחנה אצלם תסמונת בארט ייבדקו באופן עקבי ומסודר.
ניתן לעכב התפשטות של תסמונת בארט בעזרת תרופות נוגדות חומציות, וכן על-ידי הסרת חלקים נגועים מהוושט בצריבה או בניתוח. הבעיה היא שתאי ושט שטוחים אינם שורדים בסביבה החומצית שנוצרת בעקבות החדירה של מיצי הקיבה אל הוושט, ועדיין אין בידינו תרופה או שיטה להשבת הוושט למצב תקין לאורך זמן. הגישה הקיימת לטיפול בתסמונת בארט מתמקדת בעיקר בבלימת התפשטות השינויים התאיים במעלה הוושט ובמעקב, שמשפר את הסיכויים לאבחון מוקדם של סרטן [3].
אחת הסוגיות המעסיקות את הרפואה והמדע בקשר לתסמונת בארט היא האפשרות לחזות אצל מי מהחולים יתפתח סרטן, ומתי. רק אצל חלק קטן מהסובלים מתסמונת בארט, ההערכה היא שבין אחוז אחד לעשרה אחוזים, יתפתח סרטן ושט. עם זאת, הסיכון של הלוקים בתסמונת לחלות בסרטן הוושט גדול פי 11 בהשוואה לכלל האוכלוסייה. המחקר בנושא נמשך, אך עד כה לא נמצא תחליף למעקב תקופתי אצל הסובלים מריפלוקס ואצל מאובחנים עם תסמונת בארט. המעקב, הנערך באמצעות בדיקת גסטרוסקופיה, חיוני לאבחון מוקדם שיאפשר טיפול יעיל בסרטן.
האגודה האמריקנית לחקר הסרטן מקדישה את חודש אפריל להעלאת המודעות לסרטן הוושט ולחשיבותו של אבחון מוקדם [4]. שמרו על עצמכם: אם אתם סובלים מצרבות כרוניות, מקושי או כאב בעת בליעת מזון, מהקאות דמיות, מצואה שחורה או מירידה בלתי מוסברת במשקל, מומלץ להתייעץ עם רופאת המשפחה.
מקורות והרחבות:
[1] הסבר על דלקת באתר ויקירפואה
[2] מאמר סקירה מקיף על תסמונת הוושט ע"ש בארט, כולל הסברים על גורמי סיכון ומנגנונים מולקולריים
[3] מידע על סרטן הוושט ותסמונת בארט במאתר האגודה למלחמה בסרטן
[4] חודש אפריל באגודה האמריקאית לחקר הסרטן