הנטינגטון היא מחלה גנטית אכזרית, אשר גונבת בהדרגה את התנועה, החשיבה והזיכרון באמצע החיים – וכעת, לראשונה, ייתכן שיש תקווה. טיפול גנטי חדש, בהזרקה חד־פעמית ישירות למוח, כבר הראה תוצאות מרשימות בניסויים ראשונים. האם אנחנו מתקרבים לשינוי אמיתי בטיפול למחלת הנטינגטון?

פרסומת

מחלת הנטינגטון היא אחת המחלות הגנטיות הקשות ביותר בעולם הרפואה, והיא חשוכת מרפא. היא פוגעת בעשרות אלפי אנשים, ומתפרצת בדרך כלל בין גיל 30 ל־50. היא מתקדמת באיטיות ובאכזריות וגורמת לאובדן הדרגתי של שליטה בתנועות, בחשיבה, בזיכרון וברגשות, עד שהחולה מאבד את היכולת לטפל בעצמו. רוב החולים חיים 20-15 שנים מרגע האבחון, והמוות נובע לרוב מסיבוכים כגון זיהומים או תזונה לקויה [1]. הטיפולים הקיימים כיום מתמקדים אך ורק בהקלה על הסימפטומים: תרופות להפחתת התנועות הבלתי רצוניות, נוגדי דיכאון ותרופות נגד חרדה ופסיכוזה, לצד טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, אך אף אחד מהם אינו מאט או עוצר את התקדמות המחלה עצמה.

בבסיס המחלה עומד גן אחד, פשוט יחסית, שנקרא HTT ומכיל רצף קצר של שלוש "אותיות" DNA שחוזר על עצמו: C-A-G. בגוף בריא הרצף חוזר על עצמו 35 פעמים או פחות. אצל אנשים שיפתחו את המחלה, לעומת זאת, יש 39 חזרות או יותר. כתוצאה מכך נוצר חלבון ארוך ומעוות – huntingtin מוטנטי. חלבון רעיל זה מצטבר בתאי המוח כמו פסולת רעילה, הורס אותם לאט לאט ומשבש את הפעילות העצבית [3]. ככל שהרצף ארוך יותר, המחלה מתחילה מוקדם יותר ומתקדמת מהר יותר. זוהי מחלה תורשתית דומיננטית: מספיק שאדם יירש גן פגום מאחד מהוריו כדי לפתח את המחלה. מאז גילוי הגן ב־1993 ניתן לאבחן את נוכחות הגן הפגום באמצעות בדיקת דם פשוטה, אבל הידיעה עצמה מלווה בכאב גדול ובשאלות קשות.

הנזק מתחיל באזור קטן אך קריטי במוח, סטריאטום (striatum), אזור האחראי על שליטה בתנועה. זהו אחד האזורים המרכזיים הנפגעים גם במחלת הפרקינסון, המוכרת לרבים בשל השפעתה הדרמטית על יכולת התנועה. תאי עצב בסטריאטום מתים בהדרגה, ובהמשך ההרס מתפשט לקליפת המוח (האחראית על החשיבה והתכנון) ולחיבורים בין הסטריאטום לאזורים אחרים במוח. התוצאה הנראית לעין היא תנועות לא רצוניות שנקראות כוריאה (Chorea, פרכסת), רעידות, נוקשות שרירים וקושי בהליכה, בדיבור ובבליעה.

אבל שנים רבות לפני הופעת התסמינים, לעיתים 15 עד 25 שנה, מופיעים סימנים מקדימים: ירידה בריכוז, פגיעה בזיכרון, קושי במעבר בין משימות (גמישות קוגניטיבית), שינויים במצב הרוח, דיכאון וחרדה. האדם עדיין מרגיש "בריא לגמרי", אבל המוח כבר מתחיל להשתנות [3]. משמעותם של שינויים מקדימים אלו היא שיש חלון הזדמנויות של עשרות שנים, שבו אפשר להתערב ולמנוע את הנזק לפני שהמחלה מתחילה להתבטא במלואה.

כאן נכנס הטיפול החדש, AMT-130, שפיתחה חברת uniQure. זהו הטיפול הגנטי הראשון למחלת הנטיגטון שהגיע לשלב הניסויים בבני אדם. הטיפול מבוסס על נשא ויראלי בטוח לחלוטין, שבאמצעותו מוחדר למוח DNA המקודד למיקרו־RNA מלאכותי [6] אשר משבש את פעילות הגן HTT: הוא נקשר ל־RNA שנוצר על פי הגן ומפסיק את ייצור החלבון הרעיל. התאים ממשיכים לייצר את המיקרו־RNA באופן מתמשך, ומפחיתים לאורך זמן את רמת החלבון הפגום [4]. בניסויים טרום־קליניים במודל עכברים וחזירים [7, 8] הוכח שהטיפול מוריד את רמות החלבון הפגום באופן משמעותי וממושך, מפחית את הצטברותו, משפר תפקוד תנועתי וקוגניטיבי ומאט את הניוון – גם כשהמחלה כבר מתקדמת. בטיחותה של שיטת ההזרקה למוח נבדקה במחקר על קופים [9] לפני קבלת אישור לניסויים קליניים בבני אדם.

טיפול AMT-130 ניתן פעם אחת בלבד, בהליך ניתוחי מדויק שנעשה בהרדמה כללית. הרופאים מזריקים את החומר הגנטי ישירות לסטריאטום באמצעות מחט דקה, ללא פתיחה נרחבת של הגולגולת, תוך כדי הדרכת MRI בזמן אמת.

בניסוי ראשוני (פאזה 1 ו־2) שכלל 29 חולים מאובחנים, חלק מן הנבדקים קיבלו מינון נמוך, וחלקם קיבלו מינון גבוה. לפי דיווחי החברה, שפורסמו בספטמבר 2025, בקבוצת המינון הגבוה נצפתה האטה של כ־75% בהתקדמות המחלה לאורך שלוש שנים בהשוואה לביקורת חיצונית (נתונים של חולים בעלי מאפיינים דומים שלא קיבלו את הטיפול, שנלקחו ממאגר נתונים), במדדים תפקודיים שונים. בנוסף, נמדדה ירידה ברמת החלבון הרעיל בנוזל השדרה. חשוב לציין כי התרופה אינה מרפאת את המחלה, וכי הנתונים עדיין מוקדמים וטרם פורסמו כמאמר שעבר ביקורת עמיתים [4].

נכון למרץ 2026, מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) קבע שהנתונים אומנם מרשימים, אך אינם מספיקים לאישור מלא. הסיבה העיקרית היא שבניסוי עצמו לא הייתה כלל קבוצת ביקורת אמיתית. הסתמכות על ביקורת חיצונית היא חלשה מדי: קשה לקבוע בוודאות אם ההאטה בהתקדמות המחלה נובעת מהטיפול עצמו או מהבדלים אחרים בין שתי הקבוצות. לכן, ה־FDA דורש ניסוי נרחב ומבוקר יותר (פאזה 3), שבו החולים יחולקו באקראי לשתי קבוצות: החולים בקבוצה אחת יקבלו את הטיפול האמיתי, והחולים בקבוצת הביקורת יעברו ניתוח מדומה, ללא הזרקת חומר פעיל. רק כך אפשר יהיה להשוות בין שתי הקבוצות באותו ניסוי, באותו זמן ובאותם תנאים.

החברה מתכננת פגישה נוספת עם ה־FDA ברבעון השני של 2026 כדי לדון בתכנון הניסוי הבא, ותוסיף נתונים ממעקב ארוך יותר (עד 4 שנים). המשמעות אינה כישלון הטיפול – הנתונים הראשוניים נותנים תקווה, אך יש לוודא שהם אכן משקפים נאמנה תוצאה אמיתית של הטיפול. אבל הדרך לאישור עדיין ארוכה, וה־FDA מחייב סטנדרטים מחמירים לקבוצת הביקורת [5].

הסיבה לכך שהתקווה כה רבה היא שלראשונה יש טיפול שעשוי לשנות את מהלך המחלה, ולא רק להקל את תסמיניה. בעתיד יתאפשר אולי לתת את הטיפול מוקדם הרבה יותר, אפילו לצעירים שרק גילו שהם נושאים את הגן, לפני שהנזק מתחיל. וזה לא הסוף: חוקרים כבר מפתחים גרסאות מתקדמות יותר, כגון עריכת גנים בטכנולוגיית CRISPR ה"חותכת" את החזרות הפגומות, או טיפולים שמכוונים רק לחלבון המוטנטי [10].

עבור משפחות שחיות כבר דורות בצל גזרת הגורל של מחלת הנטיגטון זוהי בשורה של תקווה אמיתית ומבוססת. אומנם המחלה עדיין חשוכת מרפא, אך לראשונה נראה כי יש טיפול שיוכל להאט את התקדמותה.

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

1. סקירה על שכיחות מחלת הנטינגטון באוכלוסיית העולם
2. סקירה על המחלה והטיפול החדש
3. מאמר סקירה על המחלה ועל טיפולים שונים קיימים ואפשריים
4. תוצאות ראשוניות של ניסוי AMT-130 – הודעה רשמית של uniQure
5. עדכון רגולטורי של החברה לגבי הטיפול החדש
6. על פרס נובל שהוענק על גילוי מיקרו-RNA
7. מאמר על בדיקת הטיפול במודל עכברים
8. מאמר על טיפול פרה-קליני במודל חזירים
9. מאמר על בדיקת בטיחות בהזרקה ישירה למוח בקופים
10. סקירה על טיפולים חדשים למחלות ניורודגנרטיביות בעזרת CRISPR