בהתפרצות של מחלת הפה והטלפיים באזור הגליל התחתון והעמקים בחודש מרץ השנה נפגעו עדרי בקר. גם צבאים נדבקו וחלקם מתו מהמחלה. מאז הטילו הרשויות הגבלות תנועה באזור ונסגרו שטחים פתוחים ושמורות טבע, גם בחלקים נוספים במדינה.

פרסומת

בתחילת מרץ 2026 התפרצה מחלת הפה והטלפיים בגליל התחתון ובעמקים. מוקדי התחלואה הראשונים התגלו בעדרי בקר, אך גם צבאים נדבקו במחלה ומתו ממנה. מהר מאוד הוטלו הגבלות על התנועה והרשויות סגרו שטחים פתוחים ושמורות טבע. הניטור הווטרינרי הוגבר בכל האזור [4-1].

מחלת הפה והטלפיים היא מחלה נגיפית מידבקת מאוד הפוגעת בעיקר ביונקים מבויתים מסדרת מכפילי הפרסה (Artiodactyla): בקר, חזירים, כבשים ועיזים. הסימנים הקליניים – חום, ריור מוגבר ושלפוחיות מלאות נוזל שמתבקעות והופכות לפצעים סביב ובתוך הפה, בגפיים ובעטינים – בולטים יותר בבקר ופחות בכבשים ובעיזים, מה שמקשה אצלן על גילוי מוקדם.
הנגיף מחולל המחלה, הקרוי foot and mouth disease virus או FMDV, הוא נגיף RNA, כלומר החומר התורשתי שלו הוא RNA. הנגיפים מועברים במגע ישיר או דרך עצמים מזוהמים, וחודרים  דרך מערכות הנשימה והעיכול. הנגיפים נישאים על ידי בני אדם ועל גבי כלי רכב וציוד חקלאי ושורדים עליהם זמן ממושך. גם רוח מתונה ויציבה עלולה להעביר נגיפים שנפלטו מדרכי הנשימה אפילו למרחק של עשרות קילומטרים. תועדו גם מקרים שבהם נוזל זרע נגוע הביא להתפרצות.

לאחר דגירה של כשבועיים מופיעות בפרות שלפוחיות על הלשון, החניכיים, הלחיים והשפתיים, הנחיריים והחרטום, העטינים והפטמות ובין חלקי הפרסה. הפרשה מוגברת של ריר דביק וקצפי מהפה היא הסימן הקליני הבולט הראשון. כמו כן עולה טמפרטורת הגוף, מצב החיות מתדרדר עקב הכאבים בפה, פרות הרות עלולות להפיל את הוולדות ותפוקת החלב יורדת. בעגלים יש לפעמים פגיעה בשריר הלב הגורמת למוות. בתוך כשבוע עד שבועיים מהופעתן, השלפוחיות פוקעות והפצעים מחלימים בהדרגה.

כדי לאשר את האבחנה אין די באבחון קליני: יש לזהות את ה־RNA של הנגיף בבדיקות מעבדה, למשל בשיטת PCR [מקור 5], או לערוך בדיקה סרולוגית (בדם) לזיהוי נגיפים או נוגדנים. לצד בדיקות המעבדה קיימות גם שיטות מהירות לאבחון ראשוני בשטח. כמו כן לאחר זיהוי הנגיף, משתמשים בריצוף גנומי לצורכי מעקב אפידמיולוגי כדי לזהות את מקור ההתפרצות, לעקוב אחר התפשטותה ולסייע בבלימתה.

הארגון העולמי לבריאות בעלי חיים מסווג את מדינות ואזורים בעולם לפי סטטוס המחלה בהם. ההבחנה המרכזית נעשית בין מדינות נקיות מהמחלה שאינן מחסנות ובין מדינות נקיות מהמחלה שמחסנות. בנוסף יש מדינות שבהן המחלה מתפרצת מדי פעם. הסיווג משפיע על הסחר בבעלי חיים ובמוצריהם, ויש מדינות שלא ייקנו מוצרי בשר ממדינות עם תחלואה. שיפורים בשיטות האבחון מאפשרים כיום להבחין בין בעלי חיים מחוסנים לכאלה שנדבקו בנגיף [7,6].

למחלה אין טיפול. ההתמודדות מולה מושתתת על מניעה, חיסון ובקרה אפידמיולוגית. במדינות נקיות מהמחלה, שאינן מחסנות בשגרה, נוקטים אמצעים מחמירים הכוללים השמדת בעלי חיים נגועים, הגבלת תנועת מבקרים וציוד בין אזורים נגועים וחיסון חירום. המדינות שמחסנות בקביעות את חיות המשק נגד הנגיף נהנות מתמותה נמוכה מהמחלה, אך עדיין עלולות לסבול מירידה בתפוקה החקלאית – הכמות ואיכות של החלב והבשר נפגעות. במדינות אלה בעלי החיים החולים אינם מושמדים, ובזמן ההחלמה הם יכולים לשאת את הנגיף לתקופה מוגבלת. הנגיף שורד בסביבה בהתאם לתנאים, ולעיתים נשמר גם בחיות הבר.

הידבקות של בני אדם נדירה מאוד. ב־1834, תיאר הווטרינר הגרמני קרל הרטוויג (Hertwig) ניסוי שבו שלושה וטרינרים שתו חלב נגוע וחלו במה שתואר כשפעת קלה עם שלפוחיות בפה. בתחילת שנות ה־60 של המאה הקודמת, תקלה בייצור של חיסון אבעבועות שחורות גרמה לזיהומו ב־FMDV. עד שנתגלתה התקלה, החיסון כבר ניתן למיליון עד שני מיליון ילדים ברומניה, בנורבגיה ובארצות הברית – אף אחד מהם לא חלה. נציין כאן שמחלת הפה והגפיים המוכרת לנו כמחלת ילדות היא מחלה דומה בתסמיניה אך שונה במחולליה [8].

התיעוד המובהק הראשון של המחלה הופיע ב־1546 בספרו של הרופא האיטלקי ג'ירולמו פרקסטורו (Fracastoro), "על הדבקות ומחלות מידבקות". ב־1897 הכריזו פרידריך לופלר (Loeffler) ופול פרוֹש (Frosch) שהגורמים למחלה קטנים מחיידקים, ואי אפשר לצפות בהם במיקרוסקופ אור. זה היה הנגיף השני שהתגלה מאז ומעולם, והראשון הפוגע ביונקים. 

ב־1920, הצליחו אוטו ולדמן (Waldmann) וג'וליוס פייפ (Pape) להשתמש בשרקן כחיית מודל למחלה. ב־1938 פיתחו ולדמן וקרל קבה (Köbe) חיסון ראשון למחלה שהיה נגיף מומת בפורמלין ובחום. החיסון נוסה בהצלחה בהתפרצות בגרמניה בשנים 1940-1938. גם החיסונים הנמצאים בשימוש כיום הם מומתים ומותאמים לזני הנגיף שנפוצים באזור החיסון. 

בישראל המגפה המשמעותית הקודמת התפרצה ב־2007. היא התפשטה מאזור עכו לרמת הגולן ועמק הירדן בצפון ועד לאזור באר שבע בדרום. המחלה פגעה בעדרי בקר לבשר, בקר לחלב, כבשים ועיזים. התמותה ברוב המקומות הייתה נמוכה משום שהחיות היו מחוסנות. בנטועה, שם החלה ההתפרצות, הייתה תמותה גבוהה של עיזים, שלא היו מחוסנות. גם אז נפגעו מהמחלה צבאים באזור רמות יששכר. 

מאז הנגיף לא נעלם מישראל. דווחו מקרים והתפרצויות מוגבלות, בין היתר ב־2011, 2018 ו־2019, לרוב בהיקף מצומצם יותר ובשליטה מהירה. צעדי ההתמודדות כללו חיסון שגרתי, חיסוני חירום והגבלות תנועה.

בישראל נהוג לחסן עדרי בקר וצאן נגד המחלה פעמיים עד שלוש פעמים בשנה בין השאר בגלל משך החסינות הקצר שהחיסון מעניק, כ־6-4 חודשים וההכרח להתאים את החיסון לזני הנגיף שבאזור. במקרה של התפרצות, נותנים גם חיסוני חירום בעדרים סמוכים, אך לא מחסנים חיות בר. החיסון אינו מונע הדבקה, אך מפחית את חומרת המחלה ומאפשר לחיות להחלים. 

ההתפרצות הנוכחית בארץ נגרמת על ידי זן אפריקאי שאינו אופייני לישראל ולכן לא נכלל בחיסון השגרתי. זה מסביר את ההתפרצות למרות הכיסוי החיסוני הנרחב [2-1]. נכון לעכשיו, ההדבקה  ממוקדת בצפון הארץ, ולא דווח על התפשטות דרומה. עם זאת, צעדי מניעה ננקטים גם באזורים מרוחקים יותר, כמו עמק הצבאים בירושלים, בשל החשש להעברה של הנגיף למוקדים חדשים על ידי מבקרים שיגיעו מהצפון. 

נגיפי מחלת הפה והטלפיים מצליחים לעקוף את מערכות הבקרה והחיסון. ההתפרצות הנוכחית היא תזכורת לכך שמחלות ותיקות אינן נעלמות – הן עשויות להפתיע ולהופיע.

עריכה: גליה הלוי שדה

מקורות וקריאה נוספת

1. דיווח על מחלת הפה והטלפיים באתר Beacon – מרץ 2026
2. דיווח רשמי על המחלה באתר ממשלת ישראל – מרץ 2026
3. סגירת שמורות בשל התפרצות מחלת הפה והטלפיים מאתר רט"ג – מרץ 2026
4. סגירה זמנית של שמורות נחל תבור ויששכר בשל מחלת הפה והטלפיים אתר משרד החקלאות – מרץ 2026
5.  כיצד מאבחנים את נגיף הקורונה? אורן אוסטר, מדע גדול בקטנה – פברואר 2020
6. על מחלת הפה והטלפיים באתר הארגון העולמי לבריאות בעלי החיים (WOAH)
7. על מחלת הפה והטלפיים באתר NIH
8. מחלות הפה והטלפיים בבני אדם ובבעלי חיים דרור בר-ניר  – 2007