פרסומת

פוסט אורח מאת בעז שחם, עקיבא טופר, גרגיי בבוצ'אי ועמוס בוסקילה

פרופ' יהודה ל. ורנר נולד במינכן שבגרמניה בשנת 1931. בשנת 1935 הגיע ארצה עם משפחתו, שברחה מאימת הנאצים. הוא גדל בכרמל, שם השתקעה המשפחה, וכבר מגיל צעיר גילה עניין בזוחלים ובדו־חיים. עוד בטרם החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1950, פרסם מאמרים בכתב העת של אגודת ההרפטולוגים (חוקרי זוחלים ודו־חיים) ההולנדית, "Lacerta".

במהלך לימודיו לתואר מוסמך, שאותם השלים בשנת 1956 בהנחייתה של פרופ' אלישבע גולדשמידט, חקר כרומוזומים של שממיות. את עבודת הדוקטורט שלו – בנושא עמוד השדרה בשממיות, בדגש על הזנב, ניתוקו וחידושו –  ביצע בהנחייתו של פרופ' גיאורג האז והשלים בשנת 1961.

לאורך שנות פעילותו תרם פרופ' ורנר רבות למחקר על זוחלים ודו־חיים בארץ ולחינוך דורות של זואולוגים. בין היתר, הוא תיאר למדע מינים שונים, ובהם שנונית באר־שבע – מין אנדמי לישראל המצוי בסכנת הכחדה חמורה. בנוסף לפעילותו המחקרית, ייחס חשיבות רבה לשמירת טבע ולחינוך והיה שותף לפעילות ציבורית במגוון תחומים: הוא השתתף בהקמת החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע (כיום רשות הטבע והגנים), כיהן במשך שנים רבות כחבר בוועדה למונחי הזואולוגיה של האקדמיה ללשון העברית, ועוד. בשנת 2021 יצא לאור ספרו "חיי הזוחלים בארץ ישראל, עם הערות על אזורים שכנים" [1], שהוא כיום מקור המידע המקיף ביותר בעברית על זוחלי ארצנו.

ההוראה הייתה חשובה מאוד לפרופ' ורנר. לאורך עשרות שנים הוא לימד קורסים רבים, בעיקר בתחומי הזואולוגיה ובפרט בהרפטולוגיה, והנחה תלמידי מחקר רבים לתואר שני ושלישי. הוא תמיד ידע להטות אוזן קשבת ולהעניק עצה טובה לתת לכל מי שביקש את סיועו. דלתו הייתה פתוחה בפני כל מי שהיה זקוק לעצתו – מתלמידי תיכון שביצעו פרויקטים בהנחייתו במעבדת הזוחלים, ועד עמיתיו ועמיתותיו הפרופסורים, וכמובן גם תלמידיהם.

פרופ' ורנר תמך רבות במרכז המידע על זוחלים ודו־חיים, שהוקם במסגרת החברה להגנת הטבע בשנת 1981. הוא היה שותף בעיצוב דרכו בשנותיו הראשונות, וראה בו מנוף חשוב להעברת ידע לציבור הרחב ולהנחלת האהבה לזוחלים ולדו־חיים.

מחקריו ומחקרי תלמידיו הקיפו מגוון רחב ומעמיק של נושאים מדעיים, ובהם אנטומיה, אבולוציה, תקשורת קולית, פיזיולוגיה, רבייה, סיסטמטיקה, טקסונומיה, ביוגאוגרפיה ועוד. לעתים חרגו מתחום ההרפטולוגיה לקבוצות נוספות של בעלי חיים, מעטלפים ועד דולפינים. פרופ' ורנר הבין את ערכם המיוחד של אוספי טבע מדעיים, ועודד את תלמידיו לנצל את המידע הרב הגלום בהם. הוא חיבר מעל ל־400 פרסומים מדעיים, אך הקפיד לא להידחף כמחבר־שותף למרבית הפרסומים של תלמידי המחקר שלו – התנהלות נטולת אגו ונדירה למדי בעולם האקדמיה.

כל עוד בריאותו אפשרה זאת, המשיך פרופ' ורנר להשתתף באופן פעיל בכנסים מדעיים בתחומי הזואולוגיה וההרפטולוגיה בארץ ובעולם, והקפיד תמיד להציג עבודות מקוריות חדשות שלו ושל שותפיו למחקר. בכנסים בחוץ לארץ נהגו הרפטולוגים מארצות רבות לגשת אליו, לשוחח עמו ולהחליף עמו רשמים, וניכר היה כי עמיתיו ברחבי העולם מעריכים אותו מאוד.

פרופ' ורנר ראה במדע גשר שיכול לחבר בין אנשים. הוא הצליח ליצור קשרי ידידות ואף שיתופי פעולה עם חוקרים מרחבי המזרח התיכון – מירדן, מצרים, טורקיה, לבנון ואף איראן. חוקרים אלו רחשו לו כבוד רב, ולעיתים ביקשו את עצתו ואת עזרתו בכתיבת מאמרים ותזות של תלמידי המחקר שלהם, גם כאשר המצב המורכב דרש שהתקשורת תתבצע באמצעות מכרים משותפים ממדינות ניטרליות. פרופ' ורנר גם הקפיד לחלוק כבוד לעמיתיו מן המדינות השכנות. לדוגמה, כאשר תיאר את המין Mesalina bahaeldini, לטאה בסוג "מדברית", הוא קרא לה על שם ההרפטולוג המצרי שריף בהא אל־דין.

פרופ' אמריטוס יהודה ל. ורנר ז"ל הלך לעולמו ב־5 ביוני 2026. קהילת החוקרים וחובבי הזוחלים בישראל חבה לו רבות על הידע שהנחיל לה, על הדורות שטיפח ועל תרומתו העצומה לחקר הזוחלים והדו־חיים. מורשתו המדעית והחינוכית תמשיך ללוות את תחום ההרפטולוגיה בישראל עוד שנים רבות. יהי זכרו ברוך.

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

1. הספר "חיי הזוחלים בארץ ישראל, עם הערות על אזורים שכנים"
2. הרצאתו של פרופ' ורנר בכנס העמותה לזואולוגיה בישראל 2018