בסדרת הסרטים של ג'ייסון בורן, מאט דיימון מגלם אדם שאיבד את הזיכרון. במהלך הזמן מתברר שהוא אינו אדם מן השורה אלא למעשה מחסל רב-יכולות בשירות הממשל האמריקאי. כלומר, אף על פי שהוא אינו זוכר אפילו את שמו, הוא כן זוכר איך להילחם, לדבר בשפות שונות, לנהוג במרדפי מכוניות ועוד. האם מצב כזה עומד במבחן המציאות או שמדובר בכלי עלילתי נוח בלבד?

פרסומת

להעצמת החוויה מומלץ לקרוא כשהשיר 'Extreme Ways' של מובי ברקע.

הסרט הראשון בסדרה הוא ״זהות כפולה״ ( The Bourne Identity), שיצא בשנת 2002 ומבוסס על הספרים מאת הסופר רוברט לדלום. הסרט מלווה את ג'ייסון בורן, בגילומו של מאט דיימון, אדם הסובל מאובדן זיכרון. 

גם בסרט הזה הדמות שמגלם מאט דיימון נזקקת לחילוץ, כפי שחילצו אותו מצרות בילדותו העגומה בבוסטון (Good Will Hunting), כשהיה טוראי במלחמת העולם השנייה (Saving Private Ryan), כששוטט בין כוכבים (Interstellar) או כשנתקע על מאדים (The Martian, שעליו כתבנו בעבר [1]). 

הסרט נפתח כשבורן נמצא מחוסר הכרה על ידי ספינת דייגים בלב ים, וכשהוא מתעורר מתברר שאינו זוכר דבר מעברו. אך למרות העובדה שהוא אינו זוכר את שמו, משפחתו או אף פרט מחייו, בורן מגלה להפתעתו שיש לו יכולות מרשימות – הוא דובר כמה שפות, מכסח אנשים במכות, מתחיל בהצלחה עם הבחורה מ-Run Lola Run (השחקנית פרנקה פוטנטה) ומתחמק מהרשויות ללא הותרת עקבות. עם התקדמות הסרט אנו מגלים שהוא למעשה מתנקש בשירות ה-CIA, סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, שמצידה מנסה לחסל אותו כדי לטייח התנקשות כושלת. לא נתעכב על העלילה של הסרטים הבאים בסדרה, כי מדובר באותה עלילה בלוקשיינים שונים. השאלה שנענה עליה היא: האם אדם יכול לאבד את הזיכרון בצורה כזו? כלומר, ישכח כל מה שקרה עד נקודה מסוימת בחייו, אבל ישמור את כל הכישורים שצבר במהלך אותו הזמן? לשם כך ראשית נסביר את המונחים זיכרון מפורש, זיכרון מרומז, ואמנזיה (שיכחון).

מה זה בכלל זיכרון? לכולנו יש הבנה אינטואיטיבית של מושג הזיכרון, שכן כולנו זוכרים דברים ובמידה רבה אנחנו מזדהים עם הזיכרונות שלנו ותופסים אותם כחלק ממי שאנחנו. בדרך פשטנית יותר אפשר להגדיר זיכרון כמידע שהגיע מהחושים, מהסביבה או מתוך הגוף, ושרישומו נותר במוח לאחר שהחוויה עצמה חלפה. הרישום הזה במוח מאפשר למידע שאצור בזיכרון לעלות חזרה למודעות בהינתן הגירוי המתאים. תופעת הזיכרון היא אחד מהנושאים המרתקים ביותר בחקר המוח ובפסיכולוגיה, ויש עוד הרבה מה לגלות בכל הנוגע לאופן שבו זיכרונות נוצרים, מאוחסנים במוח לטווח ארוך ונשלפים לאחר מכן. 

נהוג לחלק את תופעת הזיכרון לשני סוגים עיקריים. זיכרון מפורש הוא כזה שניתן לגשת אליו באופן מודע ולהביע במילים, ולכן הוא קשור לאירועים, עובדות, שמות ועוד מידע "אנציקלופדי". כך למשל, אנחנו יכולים לשלוף מהזיכרון מהו המספר שצריך לחייג כדי להזמין אמבולנס, לענות על שאלת טריוויה כגון "מי היה ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל?", או לתאר את מה שאכלנו הבוקר. זכירת ארוחת הבוקר היא דוגמה לתת-קטגוריה של זיכרון מפורש המכונה זיכרון אפיזודי, או זיכרון של אירועים שחווינו אותם כמקור ראשון. לזיכרון האפיזודי חשיבות מאוד גדולה בבניית הזהות שלנו.

הסוג השני של זיכרונות נקרא זיכרון מרומז או בלתי-מוצהר, משום שלרוב אין לנו גישה מודעת לזיכרונות כאלה. במקום במילים, הזיכרונות האלה מתבטאים בהתנהגויות, במיומנויות ובבחירות שלנו. המידע שכלול בזיכרון מרומז קשור ללמידה של דפוסים חוזרים, יצירה של הקשרים או שכלול פעולות מורכבות. דוגמה לתת-קטגוריה של זיכרון מרומז היא זיכרון פרוצדורלי, כלומר, היכולת שלנו לשמור בזיכרון רצף מסוים של פעולות גופניות ולחזור עליהן בקלות בהינתן הצורך. זו הסיבה לכך שאם למדתן לנגן בחלילית בילדות, יכול להיות שגם היום תוכלו לנגן מנגינה פשוטה, אפילו שעברו שנים מאז החזקתן חלילית.

מובן שלפעמים אנחנו גם שוכחים דברים, ולמעשה היכולת שלנו לשכוח חשובה לא פחות מהיכולת שלנו לזכור. אמנזיה, או בעברית שיכחון, היא מצב רפואי שמאופיין בפגיעה בזיכרון. הפגיעה יכולה להיגרם מחבלה פיזית למוח, (למשל פגיעת ראש או ניתוח), מאירוע טראומתי לנפש, או ממחלה שפוגעת בתפקוד המוח (לדוגמה אלצהיימר). בנוסף, האמנזיה עשויה להתבטא באובדן זיכרונות מהעבר - אמנזיה רטרוגרדית, שיכחון לַמוקדם, או בפגיעה ביכולת לייצר זיכרונות חדשים - אמנזיה אנטרוגרדית, שיכחון לַמאוחר. 

האמנזיה שרלוונטית לענייננו היא אמנזיה דיסוציאטיבית, או פסיכוגנית. היא מתעוררת על פי רוב בעקבות מאורע טראומתי נפשי או תאונה גופנית לא קשה אך עם מרכיב רגשי חזק. מנקודת מבט פסיכולוגית, מדובר במעין מנגנון הגנה של המוח, שמנסה למנוע מאיתנו גישה לזיכרונות העלולים להזיק לנפש. יש שהשכחה מתייחסת רק לאדם מסוים או למצב או חפץ מסוים, וכל היתר נשאר בזיכרון כרגיל. אולם לעיתים, השיכחון יכול לכלול פרקי זמן שלמים, ובמקרים נדירים, למחוק לחלוטין את עברו וזהותו של האדם הסובל ממנו [2]. 

כעת, כשהמונחים ברורים נחזור לסרט. לפי העלילה בורן סובל ממקרה חריג של שיכחון לאחור, שכן הוא מאבד לחלוטין כל זיכרון אפיזודי שאירע לפני התאונה. מצד שני, הזיכרון המרומז שלו ובייחוד הזיכרון הפרוצדורלי שקשור לחייו כמתנקש מיומן, נותרו ללא פגע. איך זה יכול לקרות?

חולים שסובלים מאמנזיה לרוב לא שוכחים כיצד לבצע פעולות יום-יומיות כמו נהיגה, אכילה בסכין ומזלג או כתיבה, ואנשים שנפגעו משבץ מוחי ואיבדו יכולות תנועתיות מסוימות לרוב לא מציגים פגיעה בזיכרון. זאת משום ששני הסוגים של הזיכרון, המפורש והמרומז, נבדלים לא רק בסוג המידע שהם שומרים אלא גם במנגנון ההיווצרות שלהם ובאופן שבו הם מאוחסנים במוח. ניתן להדגים זאת באמצעות המקרה המפורסם של הנרי מולייסון בשנות ה-50 של המאה שעברה [3]. מולייסון סבל מפרכוסים בשל מחלת האפילפסיה ולכן עבר ניתוח שבו נכרת אזור במוח הנקרא היפוקמפוס. כתוצאה מהניתוח, סבל מולייסון משיכחון למאוחר - הוא זכר כל מה שקרה עד לניתוח, אבל לא היה יכול ליצור זיכרונות חדשים. למרות זאת, הוא למד בהצלחה מיומנויות חדשות, למשל, לצייר תוך כדי התבוננות במראה. המקרה של הנרי מולייסון המחיש שההיפוקמפוס נחוץ כדי ליצור זיכרונות מפורשים חדשים, בעוד שזיכרונות פרוצדורליים נוצרים גם במקומות אחרים מלבד ההיפוקמפוס.  

לכן, פגיעה בזיכרון המפורש לא בהכרח תפגע גם בזיכרון המרומז, ולהפך. מכאן שהמקרה של בורן, למרות קיצוניותו, לא בלתי אפשרי במציאות. ראוי לציין שאמנזיה דיסוציאטיבית מוכללת, כזו שגורמת לאובדן מוחלט של הזיכרון והזהות של האדם, פעמים רבות מלווה גם באובדן משמעותי של זיכרונות פרוצדורליים וסמנטיים (זיכרונות שקשורים למידע כללי על העולם, כמו מה זה ברז או כמה גלגלים יש למכונית), במיוחד אם הגורם לכך הוא אירוע טראומטי קשה [4]. מייד לאחר האירוע, המטופל עשוי לא להיות מסוגל להפיק או להבין דיבור, להתקשות בביצוע פעולות יום-יומיות או לא לזהות חפצים מוכרים. הזיכרונות האלו לרוב חוזרים במהרה, בעוד שהזיכרונות האפיזודיים נותרים חבויים למשך זמן ממושך יותר. 

אבל בסרט, בורן מתעורר מהעילפון ומייד מפגין יכולות של קרב מגע, תפעול ספינת דיג ואף משחק קלפים. אומנם אלה משרתים טוב יותר את העלילה, אך פחות מייצגים את מה שאנחנו יודעים על אמנזיה. דיוק מדעי 9/10. ועם הכל הכבוד למרדפי מכוניות וקרבות פנים אל פנים, בואו נראה אותו מתמודד עם הרכבת מדף ספרים מאיקאה בלי זיכרון.

עריכה: גליה הלוי שדה

מקורות והרחבות:

1. מדע מאחורי הסרטים - The Martian
2. מאמר סקירה על אמנזיה דיסוציאטיבית
3. מאמר הסוקר את המקרה של הנרי מולייסון
4. מאמר סקירה על אמנזיה דיסוציאטיבית מוכללת