איך בידוד משפיע על חולדות? ומה אפשר ללמוד מזה על בני אדם? מחקר חדש שבחן חולדות בבידוד חברתי מצא פגיעה במערכת החיסון, עלייה בגרורות סרטניות, שיבוש היכולת לשמור על חום גוף ושינויים גנטיים משמעותיים. בדידות, כך מתברר, חודרת עד לרמת ביטוי הגנים – גם אצלן וגם אצלנו.

פרסומת

בדידות חברתית היא אחת החוויות הכואבות ביותר שאדם יכול לחוות. מחקרים מצביעים על כך שמעבר להשפעות הנפשיות, בדידות פוגעת גם בבריאות הפיזית: היא משנה את ביטוי הגנים במערכת החיסון, מגבירה דלקת כרונית ומעלה את הסיכון לתחלואה ולתמותה, בדומה להשפעה של עישון סיגריות יום-יומי [1].

בתקופת מגפת הקורונה, עם הבידוד החברתי שנכפה על רבים, עלתה המודעות הציבורית לנזקי הבדידות ולהשפעתה הנרחבת על בריאות האדם. הרחבנו על כך בפוסט קודם שלנו, "לא טוב היות האדם לבדו" [2].
מה לגבי בעלי חיים אחרים, מלבד בני אדם? מה קורה, למשל, כאשר חולדות חוות בידוד חברתי? האם גם אצלן הבדידות פוגעת במערכות הגוף השונות?

לפני שנענה, כדאי לשאול: למה בכלל לחקור חולדות?
חולדות הן יצורים חברתיים מאוד: הן חיות בקבוצה, ובדומה לבני אדם, הן זקוקות לחברה ולמגע. הדמיון בינינו לבינן במבנה המוח, בפעילות ההורמונלית ובתגובות למצבי לחץ (עקה) הופך אותן למודל מחקרי חשוב בהבנת רגשות, התנהגות ומחלות. מחקרים בבעלי חיים מאפשרים לבחון לעומק מנגנונים ביולוגיים בתנאים מבוקרים, ולהסיק מהם בזהירות על תהליכים בגוף האדם.

מחקר שערכנו באוניברסיטת תל אביב, שפורסם לפני כמה חודשים, בחן את השפעת הבידוד החברתי אצל חולדות על התפתחות סרטנית, מערכת החיסון והמוח. מטרת המחקר הייתה להבין את המנגנונים הנוירוביולוגיים שדרכם בידוד חברתי משפיע על הקשר בין גוף לנפש. במחקר זה נבדקה לראשונה ההשפעה של בידוד חברתי גם על מערכות במוח, במקביל לבדיקת השפעותיו על מערכת החיסון. לשם כך ערכנו סדרת ניסויים שבהם חולדות הוחזקו בתנאי בידוד במשך פרקי זמן שונים. כדי לדמות תהליך גרורתי בריאות, הוזרקו תאים סרטניים לווריד הזנב, ומדידת מספר הגרורות סיפקה אינדיקציה לתפקוד מערכת החיסון. בניסוי נוסף, ארוך טווח, הוזרקו תאים סרטניים לשד ונמדדה גדילה מקומית של הגידול. כעבור חודש הסרנו את הגידול וביצענו ניתוח של ביטוי גנים, שסיפק מידע על תהליכים מערכתיים בגוף ובמערכת החיסון (ביטוי גנים הוא מדד לפעילות של גנים בתוך התאים – אילו מהם פעילים ובאיזו מידה).

נצפה שהבידוד השפיע על החולדות באופן משמעותי: כבר בשבוע הראשון לבידוד נרשמה ירידה משמעותית במשקל, במיוחד אצל נקבות. אצל מכרסמים, ירידה במשקל היא סימן מובהק לעקה. הבידוד גם גרם לעלייה בהורמוני סטרס, לפגיעה במדדים של מערכת החיסון, לעלייה במספר הגרורות הסרטניות בריאות ולתמותה כללית גבוהה יותר. תוצאות אלו מצביעות על כך שבדידות חברתית היא גורם עקה (סטרס) משמעותי לחולדה, ומזכירות ממצאים ממחקרי אורך בבני אדם, שבהם נמצא קשר בין בדידות כרונית לעלייה בתמותה ובתחלואה סרטנית [3].

למרות שמדובר בחולדות, הדמיון למצב האנושי בולט. נמצאו שינויים בביטוי גנים באזורים במוח כמו האמיגדלה והגרעין התת-תלמי, הקשורים לסטרס ולוויסות רגשי וחברתי. כמו כן, נמצאו שינויים בביטוי של קולטנים לאוקסיטוצין (הורמון האהבה והחברות), לדופמין (תגמול ומוטיבציה), ולסרוטונין (מצב רוח). כלומר, היעדר חברה השפיע על רשתות עצביות קריטיות, בדומה למה שמתועד בבני אדם. השינויים במערכות השונות מחזק את ההנחה הראשונית שלנו, שהבדידות משפיעה על כמה מערכות במוח, וכתוצאה מכך בגוף, ואין מדובר במסלול אחד בלבד, לדוגמה הפעלה של מערכת הסטרס, אלא בכמה מסלולים הפועלים בו-זמנית.

אחד הממצאים המפתיעים במחקר היה שכאשר הושתלו תאים סרטניים באופן מקומי בשד, הגידול שהתפתח אצל החולדות המבודדות היה קטן יותר בהשוואה לחולדות שחיו בקבוצה. מדובר בממצא שאינו מעיד על תוצאה חיובית דווקא: ניתוח גנטי של הגידולים הצביע על ירידה בביטוי גנים הקשורים למטבוליזם ולצמיחה, ככל הנראה כתוצאה מפגיעה ביכולתן של החולדות לשמור על טמפרטורת גוף תקינה. בניגוד לבני אדם, שיכולים ללבוש לבוש חם, חולדות זקוקות לחברה כדי לשמור על חום גופן. כאשר תנאי זה אינו מתקיים, מערכות גופניות רבות נפגעות. מבחינה פיזיולוגית, הבידוד יצר עומס כה כבד על מערכות הגוף, עד כדי כך שהן נחלשו, וכתוצאה מכך גם הגידול עצמו התכווץ. תצפיות דומות דווחו גם בעכברים מבודדים, כאשר גישה לקן מחומם שיפרה את מצבם הפיזי.

הממצאים של מחקרנו בחולדות, שהציגו שינויים נרחבים בביטוי גנים במספר אזורים במוח וכן בתוך הגידול הסרטני, מצטרפים לשורת מחקרים בבני אדם, ובפרט לעבודותיו של פרופ' סטיב קול מאוניברסיטת UCLA, שהראו כי בדידות כרונית משפיעה על ביטוי גנים בתאי מערכת החיסון. נמצא כי אצל אנשים בודדים חלה ירידה בביטוי של גנים אנטי-ויראליים ועלייה בביטוי של גנים פרו-דלקתיים [4]. כלומר, גם בהיעדר זיהום או מחלה, הגוף של אדם בודד מתנהג כאילו הוא נמצא תחת איום מתמשך. הדמיון בין התגובות הגנטיות של בני אדם וחולדות בתנאי בידוד חברתי מחזק את ההבנה שלבדידות יש השפעה עמוקה על הגוף – עד לרמת ביטוי הגנים.

אומנם יש הבדלים בין מין למין, ולא כל ממצא שנצפה בחולדות מתרחש באותו אופן בבני אדם, אך המחקר מחזק הבנות קיימות על האופן שבו הבדידות פועלת, כנראה גם אצלנו, והוא מעביר מסר חשוב: קשר חברתי אינו מותרות. כמו שינה, מים ואוכל, גם קשר אנושי הוא צורך ביולוגי עמוק.
אז אם עבר זמן מאז שדיברתם עם מישהו קרוב, אולי זה הזמן לשלוח הודעה. לפעמים אפילו מסר קטן יכול להזכיר לנו ולהם שאנחנו לא לבד [5].

ד"ר אסתרינה טרכטנברג היא מובילת המחקר.
עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1] מטא אנליזה - סביבה חברתית וסיכון בריאותי

[2]  לא טוב היות האדם לבדו

[3] השפעת בדידות אצל חולדות על מוח מערכת חיסון וסרטן

[4] בדידות חברתית ותאים לויקוציטים

[5] רשימת ארגונים המסייעים במצבים של לחץ נפשי