
לכבוד האביב, תקופה שבה הנחשים מתעוררים מתרדמת החורף, ריכזנו עבורכם מידע על אודות תשעת מיני הנחשים הארסיים בישראל.
פרסומת
נזכיר שנחשים ארסיים הם חיות בר מוגנות בישראל ואסור ללכוד אותם או לפגוע בהם. מומלץ ליהנות מיופיים ממרחק בטוח, ואם ראיתם נחש באזור מגורים, אנא שמרו על קשר עין וקראו ללוכד נחשים מוסמך.
מה לעשות במקרה של הכשה? לחייג מייד 101 למד"א. להעביר את הנפגע/ת למקום בטוח, להרגיע ולדאוג למנוחה. אם ההכשה ברגל או ביד (מה שקורה בדרך כלל) – יש לקבע אותה ולמנוע תזוזה ולהסיר טבעות, צמידים או שעונים. כדאי לצלם את הנחש ממרחק ביטחון, או לנסות לשחזר את מראהו – אורך, צבע ואם יש לו סימנים בולטים.
אסור! למצוץ את הארס, לחתוך את אזור ההכשה, להניח חוסם עורקים, לקרר או לחמם את אזור ההכשה.
אפעה מגוון (Echis coloratus)
זיהוי: אורכו 90-60 ס"מ. ברוב חלקי המדבר הישראלי צבעו של האפעה חום בהיר, ואילו באזור הרי אילת צבעו אדמדם. צבעי הרקע על גב הנחש כהים יותר מצבעי הרקע שבצידי גופו, ובנוסף גבו מוכתם בכתמים בהירים. כמו כן, לנחש ראש משולש ושטוח שנבדל משאר גופו באופן בולט.
איפה חי בישראל? במדבר יהודה, בנגב, בערבה, למרגלות הגלבוע ובבקעת הירדן.
עד כמה ארסי? קטלני. הכשה עלולה לגרום לתסמינים מערכתיים קשים, אף ידועים מקרי מוות.
עובדת נחשים בקטנה: מדוע נחשים מוציאים ומכניסים את לשונם? זה בעצם חוש הריח שלהם. לנחשים יש איבר הרחה בתוך החך שנקרא איבר יעקובסון, ובאמצעותו הם חשים מולקולות ריח קטנטנות בסביבתם. הלשון מכניסה את האוויר אל תוך החך, וכך המולקולות נספגות באיבר ההרחה.

צילום: בן שרמייסטר
צפע מצוי (Daboia palaestinae)
זיהוי: הנחש הארסי הגדול והמסוכן בישראל, בעיקר בשל חיבתו להימצאות בסביבת משכנות האדם. אורכו עד 130 ס"מ, ומבנה גופו עבה לעומת נחשים אחרים בישראל. על גבו דוגמת מעוינים שלעיתים מתחברים לפס עקלתון, ובצידי גופו פסים אנכיים דקים כהים. צבע הרקע על גופו נע בין חום לאפור, ראשו משולש ורחב מגופו.
איפה חי בישראל? בכל הארץ מקו באר שבע וצפונה ועד למרגלות החרמון.
עד כמה ארסי? מסוכן וקטלני. הכשה עלולה לגרום לתסמינים מערכתיים קשים וידועים מקרי מוות. הצפע המצוי אחראי למספר ההכשות המדווחות הגבוה ביותר בישראל.
עובדת נחשים בקטנה: לנחשים יש איבר מין כפול. לזכרים שני איברים הקרויים המיפינס (חצי פין), ולנקבות שני איברים הקרויים המיקליטוריס (חצי דגדגן) משני צידי פתח הביב שלהן.

צילום: בן שרמייסטר
צפע החרמון (Montivipera bornmuelleri)
זיהוי: אורכו עד 80 ס"מ (קטן יותר מהצפע המצוי). כמו כן, צבע גופו שונה משל הצפע המצוי ונע בין אפור־כחלחל לחום כהה, ועל גבו סימנים רוחביים לא אחידים בצבעים כהים מצבע הרקע. ראשו משולש ורחב מגופו. "גבות" העיניים (הקרינים) בולטות הצידה ומסוככות על העיניים, כך שקשה לראות את העיניים ממבט עילי.
איפה חי בישראל? מרומי החרמון בלבד.
עד כמה ארסי? מסוכנות בינונית: הכשה גורמת לתסמינים מקומיים וככל הנראה אינה מסכנת חיי אדם. עדיין יש לזכור שמדובר בנחש ארסי ואנשים שונים עשויים להגיב אחרת. לא מן הנמנע שחלקם יגיבו באופן קשה להכשה.

צילום: בן שרמייסטר
שפיפון הנגב (Pseudocerastes fieldi)
זיהוי: אורכו עד 90 ס"מ. הרקע על גופו בצבע חול והוא מוכתם בכתמים חומים מלבניים קצת יותר כהים מהרקע. נחש עב־ממדים, ראשו משולש, ומעל עיניו קשקשים בולטים דמויי קרניים (אם כי קצרים מאלה של עכן חרטומים, שעליו תוכלו לקרוא בכתבה המלאה באתר). ה"קרניים" של עכן חרטומים מורכבות מקשקש אחד לכל קרן, לעומת אלה של השפיפון – מכמה קשקשים.
איפה חי בישראל? במרכז הנגב והערבה.
עד כמה ארסי? מסוכנות בינונית: הכשה גורמת לתסמינים מקומיים וככל הנראה אינה מסכנת חיי אדם. עם זאת מדובר בנחש ארסי ואנשים שונים עשויים להגיב אחרת ולא מן הנמנע שחלקם יגיבו באופן קשה להכשה.
עובדת שפיפון בקטנה: מין דומה בשם השפיפון העכבישי חי באזור איראן. יש לו זנב שמזכיר עכביש וככל הנראה משמש כפיתיון לציפורים. כשהציפורים מתפתות לצוד את ה"עכביש", הנחש הוא זה שמזנק וצד דווקא אותן…

צילום: לירי קופלביץ'
עכן גדול (Cerastes gasperettii)
זיהוי: אורכו עד 90 ס"מ. הרקע על גופו בצבע חול ועל גבו סימנים רוחביים חומים. הנחש נע בזחילה לוליינית, כלומר זחילה הצידה ולא קדימה לכוון הראש. קשקשיו בעלי מראה מחוספס, וראשו המשולש רחב מגופו.
איפה חי בישראל? בחולות הערבה.
עד כמה ארסי? מסוכן, נזק ממשי. הכשה עלולה לגרום לתסמינים מערכתיים ולא מן הנמנע שתסכן חיי אדם.
מיתוס נחשים: נחשים הם תוקפניים ונוהגים לרדוף אחר בני אדם.
מציאות: אומנם מומלץ לשמור מרחק ביטחון מנחשים ארסיים, אבל האמת היא שהם לא מעונינים לבזבז אנרגיה על מרדף אחר חיה שאינה הטרף שלהם, כלומר, בני אדם.

צילום: אלכס סלבנקו
עכן קטן (Cerastes vipera)
זיהוי: אורכו עד 31 ס"מ והוא הנחש הארסי הקצר בישראל. גופו בצבע חול עם כתמים חומים מפוזרים באקראי. קשקשיו בעלי מראה מחוספס והוא נראה גוצי מפני שהוא קצר ועבה. ראשו המשולש רחב מגופו. הנחש נע בזחילה לוליינית, כלומר זחילה הצידה ולא קדימה לכוון הראש. לנקבות קצה זנב שחור, ולזכרים קצה זנב בגוון לא אחיד שנע מצבע חול לשחור.
איפה חי בישראל? בחולות הנגב המערבי.
עד כמה ארסי? מסוכנות בינונית: הכשה גורמת לתסמינים מקומיים וככל הנראה לא מסכנת חיי אדם. עם זאת מדובר בנחש ארסי ואנשים שונים עשויים להגיב אחרת להכשה, כך שלא מן הנמנע שחלקם יגיבו באופן קשה להכשה.

בתמונה: מופע התגוננות שבו הנחש זוחל במקום עם פה פתוח כדי להרתיע טורפים אפשריים | צילום: גיא חיימוביץ
עכן חרטומים (Cerastes cerastes)
זיהוי: נחש כבד־גוף שאורכו עד 75 ס"מ. צבע רקע גופו נע בין חום צהבהב לחום אפרפר, וגבו מוכתם בכתמים חומים וכחלחלים. ראשו משולש ורחב מגופו, ומעל עיניו שני קשקשים מוארכים, דמויי קרניים. קשקשיו בעלי מראה מחוספס. הנחש נע בזחילה לוליינית, כלומר זחילה הצידה ולא קדימה לכוון הראש.
איפה חי בישראל? חולות הנגב המערבי בקרבת הגבול עם מצרים.
עד כמה ארסי? מסוכן, נזק ממשי. הכשה עלולה לגרום לתסמינים מערכתיים ולא מן הנמנע שתסכן חיי אדם.
עובדת נחשים בקטנה: רוב הנחשים בישראל אינם מסוכנים לאדם. רק תשעה מתוך 42 מינים הם ארסיים.

צילום: בן שרמייסטר
מיתוס נחשים: כל הנחשים השחורים בישראל אינם מסוכנים!
מציאות: שניים מתוך שלושת הנחשים השחורים בישראל הם ארסיים. אחד מהם הוא:
פתן שחור (Walterinnesia aegyptia)
זיהוי: אורכו עד 120 ס"מ. נחש שחור וחלק לכל אורכו. ראשו מעוגל ומעט רחב מגופו. הפתן דומה לזעמן השחור הבוגר – גם הוא נחש שחור אך לא ארסי. שלושה הבדלים ביניהם: הראשון, הפתן שחור כולו ואילו לזעמן השחור לסת תחתונה לבנבנה; השני, לפתן עיניים שחורות ולזעמן עיניים אדומות ואישון שחור; והשלישי, הפתן בוקע שחור כולו, ואילו לזעמן צעיר צבע רקע חום אפרפר עם סימנים שחורים, ורק בבגרות הוא הופך שחור.
איפה חי בישראל? בבקעת ים המלח, במדבר יהודה, הנגב והערבה.
עד כמה ארסי? מסוכן, נזק ממשי. הכשה עלולה לגרום לתסמינים מערכתיים ולא מן הנמנע שתסכן חיי אדם.

צילום: שלמה נדל
מיתוס נחשים: לכל הנחשים הארסיים ראש משולש.
מציאות: הנחש הארסי ביותר בישראל (אם כי הכשתו נדירה) הוא צפעון שחור/שרף עין גדי, שראשו אינו משולש. זהו נחש שחור, דק וקטן בעל ראש מעוגל.
שרף עין גדי/צפעון שחור (Atractaspis engaddensis)
זיהוי: אורכו עד 80 ס"מ. נחש שחור כולו, דק ומבריק, בעל עיניים שחורות וקטנות ואף פחוס ומעוגל, מותאם בצורתו למחיה בתת־קרקע בין סדקים וסלעים. לעיתים ניתן לראות אותו מתגלגל לצורת "שמרים קינמון". שלושה הבדלים עיקריים מפתן שחור: האחד, הצפעון השחור קצר ודק יותר מהפתן; השני, לצפעון ראש ועיניים קטנים יותר משל הפתן; והבדל אחרון, לצפעון השחור בטן שחורה, ולפתן בטן אפורה.
איפה חי בישראל? במדבר יהודה, מרכז הנגב, הערבה ובאזורים מדבריים לאורך בקעת הירדן.
עד כמה ארסי? מסוכן וקטלני. הכשה עלולה לגרום לתסמינים מערכתיים קשים וידועים מקרי מוות.

צילום: בן שרמייסטר
תודה מיוחדת לד"ר אלכס סלבנקו ולאורן אוסטר על העזרה בהכנת הכתבה.
עריכה: גליה הלוי שדה
אילו נחשים ממוספרים וקרדיט צילום לתמונת קולאז' נחשים הראשית:
- שרף עין גדי, צילום: בן שרמייסטר
- אפעה מגוון, צילום: בן שרמייסטר
- עכן קטן, צילום: גיא חיימוביץ'
- עכן גדול, צילום: אלכס סלבנקו
- שפיפון הנגב, צילום: שלמה נדל
- עכן חרטומים, צילום: בן שרמייסטר
- צפע חרמון, צילום: בן שרמייסטר
- צפע מצוי, צילום: בן שרמייסטר
- פתן שחור, צילום: שלמה נדל