כשאנחנו חושבים על נזקי סמים מסוכנים, אנחנו מדמיינים פשע והתמכרות וסבל אנושי. אבל מתברר שבני אדם אינם הנפגעים היחידים: מחקר שנערך בצ’כיה מראה שגם דגים עלולים להיפגע מחשיפה לסמים ממכרים [1].

פרסומת

מתאמפטמין, או בקיצור "מת’", הוא הסם במרכזה של הסדרה המצליחה "שובר שורות" [2]. מת' הוא חומר ממכר, ולעיתים קרובות נעשה בו שימוש לרעה. בעיה משנית של השימוש במת' היא זליגה אל הסביבה: כאשר אדם צורך מת', הסם אינו מתפרק לחלוטין גם לאחר זמן ארוך יחסית. המת' נשאר בגוף, מופרש ממנו בשתן ומשם ממשיך לביוב ובסופו של דבר מגיע למתקני טיהור השפכים.

אלא שהמתקנים האלה לא נועדו להתמודדות עם חומרים מהסוג הזה. המערכות הקיימות מצליחות לטהר מים מרוב המזהמים שאנחנו רגילים לחשוב עליהם, אבל לא מכולם. סמים, תרופות, הורמונים וחומרים נוספים "חומקים" דרך מערכות הטיהור ומגיעים לנהרות ולנחלים.

כבר תקופה ארוכה ידוע שבני אדם אינם היחידים שנפגעים מחשיפה לחומרים ממכרים: גם חיות שונות מתמכרות לסמים שונים. במחקר שנעשה בצ'כיה, דגים מהמין פורל חום (Salmo trutta) הוחזקו במשך שמונה שבועות במים שהכילו מתאמפטמין בריכוז כמו זה שמגיע לטבע – כמות מזערית, בדומה למה שחוקרים מדדו בנהרות הסמוכים לערים גדולות. לאחר מכן שמו החוקרים את הדגים בתוך מכל מיוחד ובו שני זרמי מים מקבילים: זרם אחד של מים נקיים, והשני של מים המכילים מת'. התוצאה הייתה חד-משמעית: הדגים שהתרגלו למים עם מת' העדיפו לשהות במים שהכילו את הסם, ואילו דגים שלא נחשפו למת' העדיפו מים נקיים. הדגים שנחשפו למת' גם הראו תסמינים פיזיולוגיים של גמילה, כולל שינוי בדופק ובפעילות עצבית. במילים אחרות, הדגים התמכרו. המשמעות הסביבתית של התמכרות הדגים עדיין אינה ברורה, אבל החוקרים סבורים שדגים מכורים עלולים להשקיע את האנרגיה שלהם בחיפוש אחר הסם במקום בפעילות חיונית כמו חיפוש מזון, התגוננות מפני טורפים ורבייה.

מקרה זה אינו יחיד. זיהום סביבתי במת’ נשמע קיצוני אולי, אבל הוא רק דוגמה אחת לתופעה רחבה יותר של נוכחות תרופות וחומרים פסיכו-אקטיביים בסביבה. אחת התרופות הנפוצות שנמצאות שוב ושוב במי שפכים היא קרבומזפין [3], תרופה לטיפול באפילפסיה. זוהי תרכובת יציבה מאוד, וגם אותה הגוף לא מפרק לגמרי ומערכות טיהור רגילות לא מצליחות להוציא מהמים. היא מצטברת במקווי מים, ולאורך זמן היא עלולה להשפיע על דגים ואורגניזמים אחרים. מחקרים הראו שדגים החשופים לקרבומזפין בריכוזים הדומים לאלו המצויים בסביבה מפגינים שינויים בהתנהגות, כגון ירידה בתגובה לגירויים או האטה בקצב התנועה [4]. מחקר שנערך בישראל הציג ראיות לכך שמלפפונים המושקים במי קולחין עלולים לספוג ולצבור קרבומזפין בכמות משמעותית [5].

תרופות נוגדות דיכאון (למשל תרופות ממשפחת ה-SSRI, שאנשים רבים בישראל מטופלים בהן), עלולות לגרום לדגים להפוך ל"אמיצים מדי" ולשחות באזורים חשופים לטורפים, לאכול מזון שהם נמנעים ממנו בדרך כלל ולשנות את דפוסי הרבייה שלהם [6]. גם הורמונים מגלולות למניעת היריון נמצאו במי נחלים, וככל הנראה הם משפיעים לעיתים על מערכת הרבייה של דגים [7].

הגורם לזליגה של כל המזהמים האלה לסביבה הוא פער טכנולוגי והנדסי: מערכות טיהור השפכים שלנו לא תוכננו לטפל בחומרים מורכבים המצויים בריכוזים נמוכים במי הביוב. אבל לצערנו לסמים ותרופות יש השפעה סביבתית גם במינונים מזעריים. הרי זה מה שהם אמורים לעשות: לפעול על הגוף גם בכמויות קטנות. כשחומרים כאלו מגיעים לסביבה הם ממשיכים לפעול, אבל על "צרכנים" שונים לגמרי.

המחקר על המת’ מראה את התוצאה הקיצונית ביותר – דג שמפתח התמכרות. אבל מאחוריה מסתתר סיפור רחב יותר, של יחסי הגומלין בין בני אדם לסביבה. לא מדובר רק בזיהום המים, אלא בהשפעה כימית, ביולוגית והתנהגותית על מערכות אקולוגיות שלמות. זיהום פסיכיאטרי! מה אפשר לעשות?

על הנייר קיימים פתרונות, אבל הם דורשים השקעה ציבורית. אפשר וצריך לשפר את טכנולוגיות הטיהור כך שיתמודדו עם מגוון רחב יותר של תרופות וסמים; אפשר וצריך לקדם רגולציה שמטפלת בפסולת תרופתית בצורה טובה יותר; אבל לפני הכול, אפשר וצריך גם להעלות מודעות, כי ככה מתחיל שינוי.

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1]  מחקר שהראה שדגים מראים סימני התמכרות למת'

[2] פוסט על הכימיה מאחורי "שובר שורות"

[3] הסבר על קרבומזפין בוויקיפדיה

[4] מחקר שבדק את השפעת החשיפה לקרבומזפין על דגים במעבדה

[5] מחקר שנערך בישראל על הצטברות קרבומזפין במלפפונים המושקים במי קולחין

[6] מאמר סקירה על השפעת תרופות נגד דיכאון על דגים

[7] סקירה על השפעת נוגדי דיכאון וגלולות למניעת היריון על דגים