פרסומת

תאומים זהים, הנולדים מאותה ביצית ומאותו זרע, חולקים DNA זהה כמעט לחלוטין. עם זאת, מחקרים מראים כי טביעות האצבעות ודפוסי קשתית העין שלהם (החלק הצבעוני שמסביב לאישון) אינם זהים. הסיבה לכך טמונה בשילוב מורכב של גנטיקה וגורמים סביבתיים במהלך ההתפתחות העוברית, המשפיעים על התפתחות תכונות אלה.

טביעות אצבעות נוצרות בין שבוע 13 לשבוע 19 של ההתפתחות העוברית. אף על פי שגנטיקה קובעת את הדפוסים הכלליים שלהן (כמו קשתות, לולאות וסלילים), גורמים סביבתיים כמו מיקום העובר ברחם, גישה לחומרי מזון ואורך חבל הטבור משפיעים על הפרטים המיקרוסקופיים של הקווים. מחקרים מראים כי תנודות קלות אלה יוצרות טביעות אצבעות ייחודיות, גם אצל תאומים זהים. נוסף על כך, שינויים קלים בצורת האצבע ובתזמון צמיחת העור יוצרים דפוסים ייחודיים. כתוצאה מכך, גם תאומים זהים החולקים DNA זהה, מפתחים טביעות אצבעות שונות. לאחר הלידה, גורמים כמו פציעות או מצבי עור יכולים להוסיף על שונות זו [1].

דפוסי הקשתית לעומת זאת, מתפתחים החל מהחודש השלישי להיריון. הגנטיקה קובעת את המבנה הכללי ואת צבע הקשתית, אך תהליכים אפיגנטיים [2] – תהליכים המשפיעים על ביטוי גנים ללא שינוי ברצף ה־DNA – וגורמים סביבתיים, כמו קיפול והתרחבות של רקמות, יוצרים את המרקם המורכב של הקשתית. מחקרים מדגישים כי דפוסי הקשתית ייחודיים אפילו לכל אחת מהעיניים של אותו אדם, ולכן גם תאומים זהים אינם חולקים דפוסי קשתית זהים [3]. הקשתית של כל אדם, כולל תאומים זהים, מכילה 266 מאפיינים ייחודיים, לעומת 20-16 מאפיינים בטביעות אצבעות [4].

הייחודיות של טביעות האצבעות ושל דפוסי הקשתית הופכת אותם לכלים יעילים בזיהוי ביומטרי. מערכות זיהוי טביעות אצבע יכולות להבחין בין תאומים זהים, למרות הדמיון הראשוני בדפוסים. באופן דומה, דפוסי הקשתית משמשים כמזהים מדויקים יותר מטביעות אצבעות, בשל מורכבותם הרבה [5]. תכונות אלה נשארות יציבות במשך החיים, בניגוד לתכונות אחרות שיכולות להשתנות עם הגיל.

אז אם תכננתם לבצע פשע והסתמכתם על זה שיש לכם תאום זהה, תחשבו שוב…

עריכה: שיר רוזנבלום-מן

מקורות

1. מאמר על היווצרות טביעות אצבעות
2. על אפיגנטיקה
3. על דפוסי קשתית של העין
4. על מאפייני זיהוי ביומטרי של תאומים זהים
5. על זיהוי ביומטרי של תאומים זהים