התפרצות שחפת ברחובות העלתה (שוב) לכותרות את אחת המחלות המידבקות הנפוצות בעולם, אשר קוטלת כמיליון וחצי איש בכל שנה, והחיידקים הגורמים לה הופכים לעמידים בפני חומרים אנטיביוטיים.

פרסומת

בפברואר 2025 חלו בשחפת 11 ילדים ושתי גננות מגן ברחובות [1]. המקור להתפרצות הייתה אחת הגננות. כל החולים קיבלו טיפול אנטיביוטי וצפויים להחלים מהמחלה. ההערכה היא שהגננת המדביקה הייתה נשאית של חיידקי השחפת (כנראה נדבקה בילדותה), והמחלה התפרצה אצלה שוב לאחרונה.

בכל שנה מאובחנים ברחבי העולם בין תשעה לעשרה מיליון חולים חדשים, רובם ממדינות מתפתחות, וכשישית מהם, כמיליון וחצי איש, מתים מן המחלה. לתמותה הנרחבת יש שתי סיבות עיקריות: הדבקה של נשאי HIV, שהם פגיעים יותר מהאוכלוסייה הכללית, והתפתחות זני חיידקים הגורמים לשחפת ועמידים למרבית התרופות הקיימות.

השחפת [2, 3] מלווה את האדם 10,000 שנה לפחות. העדויות הקדומות ביותר לקיומה נמצאו בשלדים מהתקופה הנאוליתית ובמומיות חנוטות ממצרים. קיימת מחלה דומה בבקר, וסבורים שהמחלה "קפצה" לאדם לאחר שהחל לביית את הבקר לצורך ייצור חלב. כל עוד בני האדם חיו בקבוצות קטנות, התפרצויות המחלה היו מקומיות, וכך היא לא הוותה בעיה חמורה. הצפיפות שנוצרה בעקבות המהפכה התעשייתית ותהליכי העיור גרמה להתפשטות השחפת, ובמאות ה־17 וה־18 אחד מכל ארבעה אנשים בעולם המערבי מת ממנה. גם כיום, הנמצאים בסיכון להדבקה בשחפת הם אנשים החיים בצפיפות במקומות סגורים: בתי מעצר, בתי כלא, מעונות של חסרי בית, וגם מוסדות חינוך.

שחפת באה לידי ביטוי בחלקים שונים של גוף האדם: ברֵיאוֹת, בעצמות, במערכת העצבים ובעור. רק במחצית המאה ה־19 נתגלה שמדובר בגורם מחלה אחד ובביטויים שונים של אותה מחלה. בשנת 1882 זיהה רוברט קוך (Koch) את החיידקים החשודים כגורמי המחלה. הוא הצליח לגדל אותם במעבדה (מושבה מתפתחת במשך כשבועיים), והוכיח שהם הגורמים. על גילוי זה הוענק לו פרס נובל לרפואה ב־1905. החיידקים, המכונים Mycobacterium tuberculosis, הם מתגים אווירניים בעלי דופן קשיחה במיוחד, שאינה חדירה לצביעות החיידקים השגרתיות.

צילום של חיידקי Mycobacterium tuberculosis באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים סורק. מקור: NIAID via Wikimedia Commons

שחפת מידבקת דרך דרכי הנשימה. די בחיידק אחד שחודר לדרכי הנשימה כדי לפתח מחלה או נשאות, אולם רק 5%-15% מהנחשפים יחלו. החיידקים חודרים לרֵיאות ויוצרים שם מוקדים דלקתיים. אז, מצטברים מסביבם תאי דם לבנים, בעיקר מקרופאגים, שהם תאים שבולעים מחוללי מחלה ומשמידים אותם באמצעות שליחתם לתוך מבנה תוך־תאי הקרוי ליזוזום. הנוגדנים המתפתחים נגד החיידקים מסייעים למקרופאגים לבלוע אותם, אך במקום להיות מושמדים, החיידקים מונעים את כניסתם לליזוזום ומתרבים במקרופאגים! אצל ילדים השלב הזה עובר לפעמים ללא סימנים חיצוניים.

אם המוקדים לא מחלימים, החיידקים ממשיכים להתרבות במקרופאגים המצטברים במרכז המוקד, ונוצרת גרנולומה. גרנולומה היא מבנה הנוצר מהצטברות מקרופאגים סביב גוף שמערכת החיסון מזהה כגוף זר, ותפקידה לבודד ולחסום אותו, גם אם אי אפשר להשמידו. במרכז הגרנולומה התאים מתים מחוסר חמצן, ונוצר נמק שממנו מתפרצים חיידקים לדם, ומשם לרקמות אחרות.

אם המוקד מחלים, כפי שקורה אצל מרבית הילדים, נשארים חיידקים רדומים בתוך המקרופאגים. הם עשויים להישאר כך עשרות שנים, והמחלה עלולה להתפרץ שוב בגיל מבוגר, כשמערכת החיסון נחלשת. מעריכים שכשליש מאוכלוסיית העולם נושאת את החיידק במצבו הרדום. ניתן לטפל במחלה בחומרים אנטיביוטיים שונים (לרוב הטיפול משלב שניים או יותר), אלא אם החיידקים כבר עמידים בפניהם.

באתר משרד הבריאות ניתן לראות שבישראל דווחו בשנים 2024-2021 כמאתיים מקרים בשנה [4]. גם בישראל יש נשאים של החיידק, אך אין מידע או הערכות על מספרם. ניתן לבדוק נשאות לשחפת באמצעות בדיקת דם או בדיקת עור – בשתיהן בודקים תגובה חיסונית לחיידק. עם זאת, בדיקת נשאות של מי שחוסן בעברו בחיסון ה־BCG עשויה להימצא חיובית.

חיסון ה־BCG, שפותח ב־1921 על ידי אלברט קלמט (Calmette) וקמיל גורה (Guerin), התבסס על חיידקי Mycobacterium bovis, הגורמים לשחפת בפרות ובבני אדם. החיידקים הוחלשו במשך 13 שנים ב-230 העברות במצעים מלאכותיים. חיסון זה לא מנע הדבקה, אך אִפשר למחוסן להתמודד בקלות עם השלב הראשוני של המחלה ומנע את השלבים הבאים. חיסון זה היה בשימוש נרחב וסייע להפחית את מספר מקרי המחלה בעולם, אבל החסינות שהוא הקנה למטופלים הייתה קצרת מועד (כעשר שנים). בעיה נוספת שחיסון זה גרם הייתה תחלואת שחפת אצל נשאי HIV וחולי AIDS. כיום תרכיב זה נמצא בשימוש רק באזורים שבהם השחפת נפוצה.

כיום מחפשים אלטרנטיבה טובה, שתקנה חיסון ממושך יותר וכך תעזור להתגבר על המחלה באופן מוחלט ותשמור גם על חסינות האוכלוסייה המבוגרת. כמה חיסונים מסוגים שונים נמצאים בשלבים שונים של פיתוח וניסויים קליניים. בבוא העת, נשמח לבשר על הצלחתו של אחד מהם, או אף יותר.

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1] הדיוח של מודיעין בריאות – משרד הבריאות – מרץ 2025

[2]  על שחפת – באתר ארגון הבריאות העולמי

[3] על שחפת – המרכז לבקרת מחלות מידבקות בארצות הברית

[4] נתוני תחלואת השחפת בישראל – משרד הבריאות