לפני שנחגוג את פרסי נובל לשנת 2025, נביא דווקא טעימה מפרסי איג נובל – פרסים המעלים על נס מחקרים שגורמים לנו תחילה לצחוק, ואז לחשוב. הפרס בקטגוריית תעופה הוענק השנה לקבוצת חוקרים בהובלת הפרופסורים כרמי קורין וברי פינשאו מאוניברסיטת בן־גוריון, עבור מחקר שהראה כי צריכת אלכוהול ממקור טבעי משפיעה לרעה על יכולות התעופה והסונאר של עטלפי פירות.

פרסומת

בטבע, אלכוהול לא נמצא בפאבים – אלא בפירות. כשהפרי מבשיל, מיקרואורגניזמים מתסיסים את הסוכרים שבו ומייצרים אתנול, הכוהל שנמצא במשקאות משכרים (תהליך שאנו מכירים מייצור יין, לדוגמה). חיות אוכלות־פרי עלולות למצוא את עצמן לוגמות "צ'ייסרים" זעירים גם בלי כוונה. צוות מחקר בהובלה ישראלית שאל שאלה פשוטה בעלת פוטנציאל משמעותי: האם עטלף שאכל פרי שהבשיל יתר על המידה, עף וחש את העולם באופן שונה?

המחקר [1] נערך על עטלף הפירות המצוי (Rousettus aegyptiacus), שכיאה לשמו – אוהב לאכול פירות. עטלפים ממין זה נוטים להעדיף פירות בעלי תכולת אתנול נמוכה ולהימנע מאכילת פירות בשלים מדי. עם זאת, בטבע הם נתקלים לעיתים גם בפירות עתירי אתנול, ובתנאים של מחסור או מצב גופני ירוד הם אף עשויים לצרוך אותם בכמויות משמעותיות.

מין עטלפים זה מתמצא בסביבתו באמצעות שליחה של גלים על־קוליים וקליטת ההחזר שלהם (איכון הד – אקולוקציה) – בדומה לסונאר של צוללת. העטלף שולח גלים מהלסת שלו, ובונה תמונה של הסביבה על בסיס ההדים החוזרים למבנה ייחודי באוזניו. עטלפי פירות, באופן ספציפי, יוצרים גלים באמצעות מעין נקישות לשון, בדרך כלל בתבנית זוגות של נקישות במרווחי זמן קבועים – מרווח קצר בין שתי נקישות צמודות ומרווח ממושך יותר בין זוגות.

במחקר נבדקו עטלפים זכרים בוגרים. הם נבחנו בשני מצבים: לאחר האכלה במזון נוזלי שהועשר בכ־1% אתנול (רמה המצויה בפירות בהבשלת־יתר), ולאחר שקיבלו מזון נוזלי ללא אלכוהול. לאחר כל האכלה שחררו החוקרים את העטלפים למסדרון טיסה מלאכותי באורך 6.7 מטר, מדדו את זמני המעוף שלהם והקליטו את הקריאות העל־קוליות שהשמיעו.

ממצאי המחקר העלו שלעטלפים שקיבלו אלכוהול נדרשו כ־3.5 שניות לחצות את המסדרון בתעופה, לעומת כ־2.2 שניות שנדרשו להם כשהיו פיכחים. שנייה אחת, פחות או יותר, אולי נראית לנו הבדל זניח, אבל בעולמם של העטלפים טיסה איטית ומרושלת יותר יכולה להיות הגורם שיכריע בין התחמקות מוצלחת מענף לבין התנגשות, או בין הימלטות מוצלחת למוות מטריפה. נמצא גם כי כאשר העטלפים היו "שיכורים", נרשמה פגיעה בדפוס הסונאר, ותבנית הנקישות נעשתה סדורה פחות: מרווח הזמן בין נקישות צמודות התקצר, וגדלה השונות במרווחים שבין זוגות של נקישות. כמו כן, שיעור הנקישות הבודדות (במקום זוגות) גדל במידה משמעותית: מעל ל־50 אחוז אצל עטלפים "שיכורים" לעומת כ־7.5 אחוזים אצל הפיכחים. אומנם המחקר לא מדד ישירות טעויות ניווט או התנגשויות, אך שילוב של טיסה איטית יותר ותזמון קריאות פחות יציב עלול להפחית את איכות המידע האקוסטי שהעטלף מקבל, דבר שעלול להקשות על ניווט מדויק בסביבות מורכבות.

במבט ראשון, "עטלפים שיכורים" נשמע אולי כמו פאנץ' של בדיחה, וייתכן שגם מעניקי פרס איג נובל סברו כך. אבל התבוננות מעמיקה בנושא יכולה להביא רעיונות עשירים על אבולוציה והתנהגות. למשל, ידוע שיש יונקים שניזונים מצוף מותסס עשיר באתנול  – חדפי עצים, לדוגמה –  והם מגלים סבילות גבוהה יותר לאתנול, כמעט ללא השפעה על תפקודם. אבל עטלפים עפים, ותעופה היא פעולה שאינה סלחנית לטעויות: היא מחייבת שליטה ויכולת תזמון עילאיות, ואלו התפתחו במהלך מיליוני שנות אבולוציה. ייתכן שנטייתם של עטלפי פירות להימנע מפרי שהבשיל יתר על המידה (עתיר אלכוהול) היא פעולה אדפטיבית: היא מייצגת אסטרטגיה התנהגותית בטוחה ו"זולה" יותר מבחינת השקעת משאבים, לעומת אסטרטגיה של פיתוח מערכת חילוף חומרים מותאמת, שתוכל לטפל בכמויות גבוהות של אלכוהול, כפי שקרה אצל חדפי העצים.

יש כאן גם טוויסט אקולוגי יפה. צמחים, מיקרובים ובעלי חיים מנהלים "שיחה כימית" סביב הפירות: המיקרובים מתסיסים, הפרי מבשיל, ואז ובעלי החיים מחליטים, במודע או שלא במודע, כמה אתנול זה "יותר מדי". עבור עטלף פירות המפלח את החשכה במהירות התשובה היא כנראה: "פרי בשל זה טוב וטעים, ואילו פרי בשל מדי – מסוכן". כלומר, נראה שלעטלף יש יכולת לחוש את הכימיה העדינה שמייצרת פרי מותסס ולהימנע ממנו.

אז כן, אפשר להשתעשע במחשבה על עטלף עם הנגאובר קל. אבל כדאי גם לחשוב על מה שההתנהגות המוזרה הזאת חושפת: למשל, איך כימיה ביולוגית עדינה מעצבת התנהגות, איך ביומכניקה מגבילה אבולוציה, או איך שלוק אתנול מתאנה בשלה מדי עשוי להשפיע על סיכויי ההישרדות של הפרט. זהו הקסם של פרס איג נובל – הומור מדעי (או מדע הומוריסטי) יכול לפתוח דלת להבנה עמוקה יותר.

בפעם הבאה שתעברו ליד עץ עמוס פירות, אולי תחשבו על טייסי הלילה שמעליכם – או שהם כבר יזכירו לכם את קיומם, כפי שיודע כל מי שהולך ברחובות תל אביב. טיסה מדויקת וחטיפים עם אלכוהול לא הולכים יחד; לטבע, כמו גם לבני אדם, אין הרבה סבלנות לתעבורה אווירית שיכורה.

תמונה ראשית עובדה מתוך צילום של יובל ברקאי, לעוד תמונות עטלפים מגניבות, עקבו אחרי bats.tlv@ באינסטגרם.

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

[1] המאמר המקורי שעליו הוענק הפרס

[2] מדברימדע – פאנל מומחים: עטלפים

[3] מדברימדע – פרופ׳ יוסי יובל: העולם מבעד לעיניו של עטלף

[4] מדברימדע – ערן עמיחי: על עטלפים וכוחות- על

[5] מדברימדע – Prof. Emma Teeling – Bats Genomics

[6] על פרס איג נובל בוויקיפדיה