הפריחה הלבנה של החבצלות מרשימה ביותר. הכירו את שלושת מיני החבצלות הנפוצים בישראל: חבצלת החוף, חבצלת הנגב ובת־חבצלת קטנת־הפרחים.

פרסומת

רבים מהוותיקים שבינינו, ואולי יש גם צעירים יותר, שלמראה פרחי החבצלות מפזמים את השיר הבא: 

אוֹר חֲבַצָּלוֹת

זֶמֶר שׁוֹשַׁנִּים

בַּשָּׁרוֹן עָלָה

רֵיחַ עֲדָנִים

חֲבַצֶּלֶת לָךְ

וְלִי הַשּׁוֹשַׁנִּים

בַּשָּׁרוֹן עָלָה

רֵיחַ עֲדָנִים

(מילים: שרה לוי־תנאי)

חלקנו גם מצטטים את שני המקורות התנ"כיים הבאים: 

"אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים" – שיר השירים ב', א'. 

"תָּגֵל עֲרָבָה וְתָפֹרַח כְּחַבַּצֶּלֶת" – ישעיהו ל"ה, א'

איננו יודעים אם אחד ממיני מהחבצלות המקשטות את נופי ארצנו בעונה הזו הוא אכן החבצלת מהמקורות, אך אין עוררין שהפריחה שלהן יפה ומרשימה. 

שלושת מיני החבצלות משתייכים למשפחת הנרקיסיים (Amaryllidaceae). בעבר שלושתם שויכו לסוג Pancratium, אך בעשורים האחרונים הופרדה מהם בת־החבצלת קטנת־הפרחים ושויכה לסוג Vagaria, ולכן היום שמה "בת־חבצלת" ולא רק "חבצלת".

הפרחים הלבנים של כל החבצלות בוהקים וריחניים מאוד. הם נפתחים בלילה ולרוב נושרים אחרי כ־24 שעות. הניגודיות בין הפריחה הלבנה ובין החשכה המקיפה אותה מושכת אל החבצלות מאביקים ליליים כמו רפרפים וחרקים אחרים.

חבצלת החוף (P. maritimum) נפוצה לאורך חופי הים התיכון, בעיקר בדיונות החוליות. היא הגדולה משלושתן ופורחת בסוף הקיץ, מאוגוסט עד אוקטובר, כשרוב הצמחייה מסביבה כבר יבשה. עלי הכותרת צרים ומוארכים ובמרכזם “כוס” דמוית כתר. העלים ארוכים וצרים ומכוסים בציפוי שעוותי כחול המגן עליהם מרסס המלח המגיע מהים. העלים מגיחים מבצל הקבור עמוק בחול. בזמן הפריחה החבצלת פורחת ללא מים, בסביבה מלוחה יחסית. הזרעים שחורים וקלי משקל ויכולים לצוף על פני מי הים וכך הם מופצים עם הגלים לחופים אחרים. 

חבצלת הנגב (P. sickenbergeri) דומה מאוד לחבצלת החוף, אך קטנה ועדינה יותר. היא מצויה באזורים המדבריים של הנגב והערבה. היא פורחת בסתיו, מספטמבר עד אוקטובר, ללא עלים. אלה מופיעים רק לאחר הפריחה, בחורף, והם ארוכים ומסולסלים. הפרחים הלבנים קטנים יותר, עם "כוס" פנימית קצרה יחסית. גם הזרעים של חבצלת הנגב קלים והם מופצים ברוח ולעיתים גם בזרימות גשם קצרות. 

בת־חבצלת קטנת־פרחים (V. parviflora) היא הקטנה שבחבצלות. עלי הכותרת שלה צרים ועדינים, אין לה "כוס" פנימית וגם הבצל שלה קטן יחסית. היא מצויה בנופים סלעיים במרבית החבל הים תיכוני. העלים הארוכים שלה מופיעים רק בחורף, לאחר הפריחה, כשהם מעוטרים בפס כסוף אופייני במרכזם. הזרעים השחורים שלה מצולעים וכבדים יחסית ומופצים בעיקר על ידי נמלים, הנמשכות לגופיף שומני הצמוד לזרעים. הנמלים אוספות את הזרעים אל אזור הקן, ניזונות מהגופיף השומני ובדרך זו מפיצות את הזרעים בסביבתן.

עריכה: גליה הלוי שדה

מקורות:

1. חבצלת החוף – אורי פרגמן ספיר, באתר צמחיית ישראל
2. חבצלת החוף – מייק לבנה, באתר צמח השדה (קק"ל)
3. חבצלת החוף – שיר ורד, כתב העת "כלנית" מספר 2
4. חבצלת הנגב – אורי פרגמן ספיר, באתר צמחיית ישראל
5. חבצלת הנגב – דרור מלמד, באתר צמח השדה (קק"ל)
6. בת-חבצלת קטנת-פרחים – מייק לבנה, באתר צמח השדה (קק"ל)