פרסומת

חברת Blue Origin הוקמה על ידי ג'ף בזוס בשנת 2000  (שנתיים לפני הקמת SpaceX). החברה הייתה מוכרת עד כה בעיקר הודות לטיסות התיירות התת־מסלוליות של החללית New Shepard, שזכו לסיקור תקשורתי נרחב והשתתפו בהן מפורסמים שונים – ביניהם קייטי פרי וויליאם שטנר [1]. בשנה האחרונה השיקה החברה משגר חדש בשם New Glenn. המשגר מתנשא לגובה של 98 מטר (כמו בניין בן כ־30 קומות), והוא נקרא על שמו של ג'ון גלן, טייס קרב שלחם במלחמת העולם השנייה והאסטרונאוט האמריקאי הראשון שנכנס למסלול סביב כדור הארץ [2].

מקורות: Blue Origin, NASA, SpaceX, CNN, spaceline.org (Mark Nowlin, The Seattle Times)

מקור: Blue Origin

שיגור הבכורה התבצע בינואר 2025, ובמהלכו הגיע המשגר למסלול בהצלחה, אך השלב הראשון והמאתגר ביותר בנחיתה על הפלטפורמה הימית נכשל. הסיבה לכך הייתה כשל בהצתה מחדש של המנועים כאשר היו אמורים לחזור לפעולה כדי לבלום את המשגר עם כניסתו לאטמוספרה. כתוצאה מכך לא הצליח המשגר להאט, והוא פגע במים במהירות גבוהה.

היתרון של נחיתה בים הוא חיסכון בדלק. כשהמשגר ממריא, הוא טס בקשת רחבה מעל האוקיינוס, בדומה לכדורסל בזריקה לסל. כדי להחזיר את המשגר אל נקודת השיגור נדרשת כמות גדולה של דלק, ואילו נחיתה בים ממשיכה למעשה את מסלולו הטבעי. החיסכון בדלק מאפשר לטיל לשאת משקל גדול יותר לחלל [3].

החיסרון בנחיתה על פלטפורמה ימית הוא שמדובר בתמרון מורכב הרבה יותר מאשר נחיתה על היבשה. יש לכך ארבע סיבות עיקריות: ראשית, לפלטפורמה יש שש דרגות חופש: היא עולה ויורדת, זזה לצדדים ומתנדנדת בזוויות שונות. לכן, המשגר צריך "לדעת" היכן יימצא המשטח בעוד כמה שניות – ולא איפה הוא עכשיו. שנית, הפלטפורמה קטנה יחסית, והיא מאפשרת מרווח טעות של מטרים ספורים בלבד למשגר שגובהו כגובה בניין רב־קומות. הסיבה השלישית היא הסביבה הבלתי מבוקרת ואף העוינת של הים הפתוח: רוחות חזקות ורסס מים מלוחים עלולים לשבש חיישנים ומנועים. זה דומה לניסיון לחנות בתל אביב, רק שאתם צריכים להחנות בניין שלם במקום חניה שזז כל הזמן, ובזמן שילדים זורקים עליכם בלוני מים. לבסוף, גם כשהמשגר נוחת בהצלחה, הוא עלול ליפול מהפלטפורמה. דמיינו שאתם מנסים לייצב מקל מטאטא על האצבע: כל תזוזה קטנה של הספינה ברגע הנחיתה יוצרת מומנט שעלול להפיל את המשגר למים.

השיגור השני, ב־13 בנובמבר 2025, עבר בהצלחה ואף שיגר משימה לעבר מאדים. בשיגור זה התגברה Blue Origin על אתגר היציבות על הפלטפורמה באמצעות קיצור פרק הזמן שבין הנחיתה לבין חיבור המשגר למשטח.

מכיוון שמדובר בגוף ענק וחם אשר נחת זה עתה מגובה רב, אי אפשר לשלוח אנשי צוות כדי לאבטח אותו. לכן, Blue Origin פיתחה פתרון אוטומטי ומהיר במיוחד, המזכיר בפעולתו אקדח מסמרים תעשייתי. בתוך שניות מהנחיתה מופעל מנגנון הממוקם ברגלי המשגר ומבוסס על מטענים פירוטכניים קטנים, כמו אלו המפעילים כריות אוויר במכוניות. הפעלת המטען "יורה" בעוצמה רבה יתד מתכת אל נקודת עיגון בפלטפורמה, וכך נוצר חיבור מכני מיידי וחזק, אשר הופך את המשגר והפלטפורמה ליחידה יציבה אחת.

השיגור הבא מתוכנן לתחילת השנה הנוכחית, והוא יישא את נחתת הירח הבלתי־מאוישת Blue Moon Mark 1. שיגור זה יהווה קפיצת מדרגה טכנולוגית לקראת הדגם הבא – Blue Moon Mark 2 – שנועד להנחית אסטרונאוטים על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א [4].

ואנקדוטה קטנה לסיום: הפלטפורמה הימית שעליה נוחת המשגר נקראת "Jacklyn", על שם אימו של ג'ף בזוס. גם כשהחליטו להשתתף בטיסה הראשונה והמסוכנת של החברה, ג'ף בזוס ואחיו לא שכחו לפצות את אימם על לילות ללא שינה.

מקור: Blue Origin

תודה לתמיר שחר

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

1. אתר חברת Blue Origin 
2. על ג'ון גלן
3. משוואת הטילים (ציולקובסקי)
4. משימת הירח