שטחים חקלאיים הם פתוחים וירוקים, ומקובל לחשוב שהם יכולים להוות בית גידול מתאים לחיות בר. אבל המציאות אינה פשוטה כל כך, ולפעולות חקלאיות שונות עשויות להיות גם השפעות שליליות. מחקר חדש בחן כיצד מושפעים זוחלי ארצנו, ובפרט זיקיות, מבציר מכני של כרמים.

פרסומת

ישראל בסוף הקיץ יבשה וחמה, אך כרמים מושקים מציעים מחסה ירוק ושפע של ענבים עסיסיים ועתירי סוכר. כרמים רבים המגדלים ענבים לתעשיית היין נבצרים באופן ממוכן, בתהליך שבו המכונה הבוצרת מנערת את הגפנים ומפילה את הענבים אל מסוע אשר אוסף אותם להמשך דרכם ליקב. בין הגפנים שוכנים בעלי חיים רבים, העלולים ליפול ולהיאסף גם הם במהלך הבציר. בעקבות תצפיות אקראיות, עלה בנו החשד כי זיקיות מובהקות (Chamaeleo chamaeleon) עשויות להימשך לכרמים ולחיות בהם, ותהינו מה עולה בגורלן כאשר הכרמים נבצרים בסוף העונה. החשש שלנו אינו ממותן בטרם עת של זיקיות בודדות, אלא מהיווצרותה של מלכודת אקולוגית העלולה להביא לקריסת אוכלוסיות שלמות של זיקיות ושל חיות בר נוספות.

מבין ההחלטות הרבות שבעלי חיים נדרשים להחליט במהלך חייהם, בחירת בית הגידול היא גורלית במיוחד. ההבדלים בין בתי גידול איכותיים לבין בתי גידול נחותים מתבטאים, בין היתר, בכמות המזון שהם מציעים, בקיומם של מחסות מתאימים להסתתרות מפני טורפים, ואף בהימצאותם של בני זוג פוטנציאליים. הערכת איכות בית גידול באופן ישיר היא מורכבת, לכן במהלך האבולוציה פיתחו מינים שונים של בעלי חיים יכולת לבסס את בחירתם על סַמָּנִים (cues) המעידים על איכותו של בית הגידול.

"מלכודת אקולוגית" היא תופעה שבה הסמנים שבעלי החיים מסתמכים עליהם אינם תואמים עוד את איכותו האמיתית של בית הגידול. באופן טיפוסי, זה קורה בעקבות השפעות האדם על המערכת. במצב כזה בעלי החיים אינם מצליחים לאמוד כראוי את איכותו של בית הגידול, או בתרחיש חמור יותר – הם נמשכים דווקא לבתי גידול שאיכותם נמוכה. תופעה זו מדאיגה מאוד, משום שהיא עלולה להוביל למצב שבו פרטים מבתי גידול איכותיים מהגרים לבתי גידול באיכות נמוכה, באופן שעלול להוביל לקריסת אוכלוסיות שאלמלא כן היו בנות־קיימא [1].

החקלאות המודרנית מכסה שטחים נרחבים שהולכים וגדלים מדי שנה, ומשפיעה באופן משמעותי על המגוון הביולוגי. במטרה להבין חלק מהשפעות אלו מתבצעים סקרים וניטורים אשר מעריכים את נוכחותם של מינים שונים בשטחי חקלאות. מפתה לחשוב שנוכחותם של בעלי חיים בשטחי חקלאות מעידה על כך ששטחים אלו "ידידותיים לסביבה", ויש אף המתייחסים אליהם כ"מסדרונות אקולוגיים" המחברים בין שטחים טבעיים [2]. אולם במקרים רבים פעולות הניטור אינן מבוצעות לאורך כל שלבי המחזור החקלאי, ולא תמיד הן מתחשבות בביולוגיה של מינים ספציפיים המאכלסים את השטח. מכיוון שנתוני הנוכחות נאספים בנקודות זמן מסוימות בלבד, קשה להסיק מהם לגבי ההשפעה הכוללת. יתרה מזאת, המשיכה של חיות בר אל שטחים חקלאיים אינה בהכרח מעידה על שגשוגן בשטחים כאלה, וכאמור – עלולה אף ליצור מלכודת אקולוגית.

ובחזרה לכרמים: כדי לבחון אם כרמים עלולים להוות מלכודת אקולוגית עבור זיקיות ובעלי חיים אחרים, במסגרת מחקר מטעם מעבדתו של ד"ר קולודני מהאוניברסיטה העברית, בילינו ארבעה לילות בעמידה במכל הפסולת של יקב תעשייתי בארץ ובררנו מתוך הפסולת שהועברה אליו כל חולייתן שהצלחנו לאתר. במידת האפשר, כל גופה שנאספה שויכה אל משלוח ענבים ספציפי. כך יכולנו לקבוע מאיזה כרם הגיעה הגופה וכמה בעלי חיים נכללו בכל משלוח, ולחשב את צפיפות בעלי החיים על סמך משקל הענבים שנבצרו.

כפי שחשדנו, זיקית מובהקת הייתה המין השכיח ביותר – 72 פרטים מתוך 105 הזוחלים שאספנו. למקום השני הגיע חרדון מצוי (26 פרטים). מינים נוספים נאספו במספרים קטנים יותר: שממית עצים (2), לטאה זריזה (2), נחש־מים (1) ואילנית מצויה (3). מכיוון שזיקיות היו הנפוצות ביותר, החלטנו להתמקד בהן. כדי לקבוע אם מדובר במלכודת אקולוגית, רצינו לברר האם הזיקיות נמשכות לבית הגידול המוביל למותן, או שהן נמצאות בכרמים מסיבות אחרות. זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה ישירות, לכן הסתמכנו על עדויות עקיפות מכמה סוגים [3].

ראשית, ניתחנו את כל הזיקיות שאספנו ובדקנו אם מערכות העיכול שלהן מכילות שרידי ענבים. שנית, בדקנו את מצבן הרבייתי של כל הנקבות. בנוסף, השווינו את מצבן הגופני של הזיקיות שאספנו לנתונים מהספרות על אוכלוסיות אחרות של אותו המין. זיקיות חיות שוחררו חזרה אל הטבע.

מבין 60 הזיקיות שנמצאו מתות, כמחצית הכילו שרידי ענבים במערכת העיכול באופן ודאי. זהו ממצא מפתיע, שכן זיקיות נחשבות לטורפות. מבין כל הנקבות שאספנו (24), כולן פרט לאחת הכילו ביצים מבשילות. מצבן הגופני של הזיקיות שאספנו  היה דומה לזה של לזיקיות מאוכלוסיות טבעיות.

מצבן הגופני והרבייתי של הזיקיות שאספנו מרמז כי לא מדובר בזיקיות במצב גופני ירוד שנדחקו לכרמים, אלא בזיקיות במצב גופני טוב ובעלות פוטנציאל רבייתי גבוה. הימצאות ענבים במערכות העיכול של הזיקיות מעלה את האפשרות כי הן נמשכו לכרמים בשל זמינותם.

עיתוי הבציר בישראל מקדים אך במעט את עונת הטלת הביצים של הזיקיות. מכיוון שזיקיות מובהקות אינן מאריכות חיים (ויש חוקרים הסבורים כי הן מתרבות לרוב פעם אחת בלבד במהלך חייהן [4]),  סביר כי רבות מהזיקיות שנבצרו מתו לפני שהספיקו להתרבות אפילו פעם אחת. השפעה כזו סבירה פחות כאשר מדובר בחרדונים, שעונת הטלת הביצים שלהם מוקדמת מזו של הזיקיות.

לסיכום, קשה לקבוע באופן חד־משמעי שכרמים אכן מהווים מלכודת אקולוגית לזיקיות. עם זאת, לאור הממצאים שלנו נראה שזו אפשרות סבירה בהחלט. תופעות דומות עלולות להתקיים במגוון גדול של גידולים חקלאיים ברחבי העולם ובקרב מינים רבים של חיות בר המאכלסים אותם. אנו ממליצים שמחקרים עתידיים יביאו זאת בחשבון, כדי לחפש פתרונות שישמרו על היבול החקלאי מצד אחד, ומצד שני ימזערו את הפגיעה במגוון הביולוגי וימנעו מצב שבו שטחים חקלאיים "שואבים" פרטים מאוכלוסיות טבעיות ומביאים לקריסתן. יש להתחשב בכל שלבי המחזור החקלאי וכן באופן שבו פרקטיקות חקלאיות ספציפיות מתכתבות עם מהלך החיים של מינים שונים.

המחקר המתואר בכתבה [3] נערך על ידי לירן שגיא, עקיבא טופר, עודד קינן, עמוס בוסקילה ואורן קולודני.
עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

1. מאמר סקירה על מלכודות אקולוגיות
2. דוגמה לשימוש בשטחים חקלאיים כמסדרון אקולוגי: תכנון מסדרון אקולוגי בעמק חרוד כמקשר בין רמת צבאים לגלבוע
3. המאמר שעליו מבוססת הכתבה
4. הספר "חיי הזוחלים בארץ ישראל", עם הערות על אזורים שכנים (2021)