השושן הצחור, מהגדולים והמרשימים בפרחי ארצנו, פורח עכשיו, באביב המאוחר, בכמה אתרים מצוקיים בצפון הארץ. הוא ערך טבע מוגן – שמרו עליו!

פרסומת

השושן הצחור (Lilium candidum) הוא צמח בר נדיר ממשפחת השושניים (Liliaceae). זהו צמח גבוה ומרשים, בעל פרחים לבנים ריחניים וגדולים, והוא צומח בסביבות סלעיות. בארץ ניתן למצוא אותו רק בכרמל, בגליל המערבי ובגליל העליון. מחוץ לישראל הוא צומח גם בסוריה, בלבנון, בטורקיה, ביוון, במקדוניה ובאלבניה. במקומות אחרים בדרום אירופה הוא כנראה פליט תרבות.

השושן הצחור הוא גיאופיט, כלומר צמח בעל בצל. בסתיו הוא מצמיח שושנת עלים, וממנה עולה בחורף עמוד פריחה שגובהו יכול להגיע, בסוף האביב, לכשני מטרים. עמוד הפריחה נושא באביב 4–10 פרחים לבנים, שצורתם הכללית מזכירה מגן דוד. קוטר הפרחים עשוי להגיע לעשרה ס"מ ואף יותר.

בארץ, כמו באירופה, המאביקים העיקריים של השושן הצחור הם רפרפים המבקרים בו בשעות הלילה, כגון רפרף הגפן ורפרף משורטט, וכן זבובי רחף וחרקים אחרים המבקרים בו ביום. הוא מתרבה גם ללא הפריה, ברבייה וגטטיבית. בעבר הרבו לקטפו, אך כיום הוא מוגדר ערך טבע מוגן, ולשמחתנו אינו נמצא בסכנת הכחדה.

ככל הנראה, השושן המוזכר במקורות היהודיים הוא צמח אחר. בין ההצעות לזיהויו: איריס הדור, איריס נצרתי או חבצלת החוף. באמנות הנוצרית מסמל השושן הצחור טוהר ויופי, והוא מזוהה עם מריה, אמו של ישוע. מכאן שמו באנגלית – "מדונה לילי" (Madonna Lily). הצלבנים הרבו לעקור אותו ולהביאו עמם לכל רחבי אירופה – שם תורבת והפך לצמח נוי.

הצמח נמצא לראשונה בישראל בשנת 1925 באזור פקיעין על ידי נוח נפתולסקי. בשנת 1944 מצא טוביה קושניר את השושן הצחור בכרמל, ובשנות ה־50 הוא התגלה גם בנחל ברתות שבגליל העליון. רוב המקומות שבהם הוא גדל קשים יחסית לגישה, גם עבור הולכי רגל, ונראה כי הודות לכך הוא נשמר בטבע גם כיום.

צאו וצפו בו בטבע…

צילום: דרור בר־ניר

צילום: אורן אוסטר

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

1. שושן צחור – באתר צמח השדה
2. ניחוח החבצלת. נשימת האושר משוש החולות – אמוץ דפני, "בכיוון הרוח"
3. עטרת קוצים וזר פרחים בחיי ישוע: פרחים וצמחים במסורת ובאמנות הנוצרית – בין השושן לשושנת יריחו. עוזי פז, כלנית, מאי 2017
4. שפתותיו שושנים – על שושן ואיריסים. עוזי פז, כלנית, מאי 2015
5. על השושן הצחור ברשימת הצמחים בסכנת הכחדה, פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל, רט"ג – עודכן בינואר 2011