מחקר ישראלי חדש מראה כי ציפייה חיובית יכולה לחזק את התגובה החיסונית. למעשה, זוהי הוכחה ישירה ראשונה לאפקט הפלצבו על מערכת החיסון בבני אדם.
פרסומת
צעיר בן 26, בריא בדרך כלל, הובהל לחדר מיון במרכז רפואי גדול בארצות הברית לאחר שבלע חפיסת כדורים בניסיון לפגוע בעצמו. עם הגעתו למיון מצבו היה קשה: הוא היה חיוור, מזיע ורועד, וסבל מירידה מסכנת חיים בלחץ הדם. בשל כך הועבר לטיפול נמרץ, ושם קיבל טיפול אינטנסיבי בעירוי נוזלים במטרה לייצב את לחץ הדם שלו. במהלך הטיפול, הצעיר הצליח לספר לרופאיו כי בלע חפיסת כדורים של תרופה ניסיונית שניתנה לו במסגרת מחקר קליני שבו השתתף. זמן קצר לאחר מכן הגיע אחד מרופאי המחקר והבהיר כי למעשה הצעיר שובץ לקבוצת הפלצבו ולא קיבל תרופה פעילה כלל. לאחר ששמע זאת, בתוך כ־15 דקות חל שיפור דרמטי במצבו – הרעד פסק, לחץ הדם והדופק חזרו לערכים תקינים והוא נראה יציב לחלוטין. בהמשך הוא שוחרר לביתו.
מקרה רפואי מתועד זה הוא דוגמה (קיצונית) לאפקט הנוצבו (Nocebo, בלטינית: "אגרום לנזק") – האפקט ההופכי לאפקט הפלצבו (Placebo, בלטינית: "אגרום לתועלת") המפורסם והמוכר יותר לרובנו [1].
אפקט הפלצבו ואפקט הנוצבו מדגימים את כוחם של המחשבה והמוח להשפיע על הגוף בהקשר רפואי: גם ללא השפעה "פרמקולוגית" ישירה, עצם האמונה כי נוטלים תרופה עשויה ליצור בגוף השפעה דומה להשפעת התרופה עצמה – אך לרוב בעוצמה פחותה. במצבים מסוימים – כמו דיכאון, חרדה וכאב כרוני – התסמינים מושפעים לא רק מליקויים ביולוגיים מדידים, אלא גם מציפיות, מחשבות ורגשות. אפקט הפלצבו הוא תגובה פעילה של מוח־גוף למידע, לציפייה ולהקשר הטיפולי, תגובה שבכוחה להקל תסמינים. לעומת זאת, כאשר הציפייה היא לנזק או להחמרה, אותו מנגנון עלול לגרום להחמרת תסמינים – במקרה של אפקט הנוצבו. מחקרים שונים הראו כי לאפקט הפלצבו השפעות על מדדים התנהגותיים שונים, על מערכת העצבים הלא־רצונית וגם על מערכת החיסון [2].
אבל מהו המנגנון הביולוגי אשר יכול להסביר את אפקט הפלצבו, או לפחות חלקים ממנו? מחקרים בבעלי חיים הראו כי אחד האזורים במוח הקשורים לתחושת ציפייה, חיזוק ותגמול נמצא בגזע המוח. אזור זה קרוי VTA (Ventral Tegmental Area), והוא חלק מהמערכת המזולימבית, הכוללת בין היתר תאי עצב אשר מפרישים את המוליך העצבי דופמין [3]. במחקרים בבעלי חיים נמצא כי הפעלת תאי עצב ב־VTA ובמערכת המזולימבית משפיעה על מערכת החיסון, למשל בהאצת תהליכי החלמה מזיהומים חיידקיים, מסרטן ומאוטם שריר הלב [4]. יש גם ממצאים המרמזים על קשר בין ה־VTA לפעילות החיסונית בבני אדם, אך המנגנונים המדויקים עדיין אינם ברורים.
קבוצת מחקר ישראלית פרסמה לאחרונה תוצאות של ניסוי חדשני והתערבותי אשר מספקות עדות ישירה לכך שבבני אדם אפקט הפלצבו משפיע על פעילות מערכת החיסון, ושהפעילות המוחית הקשורה לתחושת התגמול מקושרת לייצור נוגדנים לאחר חיסון. הממצאים פורסמו בכתב העת Nature Medicine [5].
למחקר גויסו משתתפים בריאים, אשר חולקו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת הונחתה להתמקד בהפעלת רשת התגמול המזולימבית, קבוצה שנייה הונחתה להפעיל רשתות אחרות במוח, שאינן מזולימביות, והקבוצה השלישית לא הונחתה להפעיל רשת עצבית מסוימת. כדי לזהות אילו אזורים במוח הופעלו, השתמשו החוקרים באימוני נוירו־פידבק משולבים בסריקת fMRI – שיטה המאפשרת לנטר פעילות מוחית בזמן אמת ולקבל משוב מן הנבדק. הניסוי נערך בסמיות כפולה – הנבדקים לא ידעו איזו מערכת מוחית הם מתבקשים להפעיל, והבודקים לא ידעו לאיזו קבוצה משתייך כל נבדק.
בהנחיית החוקרים תרגלו המשתתפים אסטרטגיות מנטליות שונות – דמיון, מחשבות חיוביות או רגשות – וכך ניתן היה להבין איך להפעיל את הרשתות העצביות הרצויות במוחם. לאחר סיום האימון קיבלו כל המשתתפים חיסון נגד נגיף הפטיטיס B, ותפקוד מערכת החיסון נבדק באמצעות דגימות דם שנלקחו לפני החיסון, וכן כמה שבועות וכמה חודשים לאחריו.
התוצאות הראו כי עלייה בפעילות העצבית ב־VTA לוותה בייצור רמות גבוהות יותר של נוגדנים לאחר החיסון – כלומר בהגנה חיסונית טובה יותר. הפעלה של אזורים עצביים אחרים לא נקשרה להשפעה דומה. העלייה בפעילות ה־VTA הייתה קשורה בעיקר לציפייה חיובית, מרכיב מרכזי באפקט הפלצבו.
הממצאים מצביעים על כך שניתן להשפיע על תגובת מערכת החיסון בבני אדם באמצעות מנגנון מוחי המתווך דרך ציפייה חיובית. המחקר מדגים את כוחה של המחשבה לחזק את פעילות מערכת החיסון במצבים כגון קבלת טיפול רפואי או חיסון, ומוכיח כי הציפייה לתוצאה חיובית והאמונה ביעילותו של הטיפול מחזקות את פעילות מערכת חיסון ויכולות לשפר את תגובת הגוף לטיפולים רפואיים שונים.
כמובן, עדיין נדרשים מחקרים רחבי היקף כדי לקבוע אם לממצאים אלו יש יתרון רפואי ברור ומעשי. בכל מקרה, לא סתם אומרים "תחשבו טוב – יהיה טוב": לפחות כך תוכלו להפיק את המרב מחיסון השפעת השנתי שלכם.
עריכה: סמדר רבן
מקורות והרחבות