בקרוב: חיסון נגד חצ'קונים - מדע גדול, בקטנה : מדע גדול, בקטנה

טיפולים לפצעי בגרות (Acne) הם בדרך כלל קצרי טווח ומקומיים, או שהם מערכתיים אך כרוכים בתופעות לוואי. מחקרים חדשים מנסים למצוא פתרון שיהיה יעיל לטווח ארוך ויעלים את פצעי הבגרות לחלוטין. על הפרק נמצאים שני חיסונים חדשים, שמטרתם להכיר למערכת החיסון את החיידקים המחמירים את המחלה ואת האנזים העיקרי שהם מפרישים.

פרסומת

חטטת, המוכרת יותר בשמה הלועזי אקנה (acne), מתבטאת בהופעת פצעונים על פני הפנים, ולעיתים גם באזורים נוספים בגוף. פצעונים אלו נקראים בלשון עממית "פצעי בגרות" או "חצ'קונים", ובשפה רפואית קומדונים. הם נוצרים כתוצאה מהצטברות של הפרשה שומנית (חֵלֶב) ותאי עור מתים, אשר גורמת לסתימת נקבוביות וזקיקי שיער.

הפרשת היתר של חלב נובעת משינויים הורמונליים, ובעיקר מעלייה ברמת ההורמון טסטוסטרון. קיימים שני סוגי פצעונים: פצעונים שחורים – פתוחים חלקית, שבהם החלב משחיר; ופצעונים לבנים – סגורים. זהו המצב הקל, וניתן לטפל בו ולהפחית את מספר הפצעונים באמצעות חומצה סליצילית או חומצה רטינואית.

בשלב מתקדם יותר הפצעונים מזדהמים בחיידקי Cutibacterium acnes (שנקראו בעבר Propionibacterium acne). חיידקים אלו, החיים על העור כחלק מהפלורה הטבעית, מתיישבים בבלוטות החלב שמתחת לעור. שם הם מפרישים את האנזים היאלורונידאז, אשר מפרק את החומצה ההיאלורונית (Hyaluronic acid) – מרכיב חשוב ברקמת העור. פירוק החומצה ההיאלורונית גורם להתפתחות דלקת מקומית, ומצב הפצעים מחמיר מאד. חיטוט או גירוד בפצעים עלולים להוביל להיווצרות צלקות (חטטים) – ומכאן שמה של המחלה בעברית.

למרות שכ־231 מיליון בני אדם סובלים מחטטת, במשך זמן רב היא לא נחשבה לבעייה רפואית, אלא לבעיה קוסמטית בלבד. גישה זו משתנה כיום, והיחס לחטטת הוא כאל מצב רפואי שראוי לטיפול, בעיקר בשל העובדה שהיא מופיעה לרוב בגיל ההתבגרות – תקופה שבה הנראות חשובה מאוד, והחטטת עלולה להוביל לדיכאון ולבעיות חברתיות [1]. יש לציין שהחטטת יכולה להופיע גם בגיל מבוגר יותר.

חברת סאנופי (Sanofi) מפתחת חיסון המיועד למי שכבר סובלים מחטטת [2, 3, 4]. בניגוד למה שאנחנו מכנים בדרך כלל "חיסון", במקרה זה מדובר בטיפול למחלה פעילה, אשר מפעיל את מערכת החיסון – ויש סיבה להניח שגם יוכל למנוע את הישנות המחלה בעתיד. החברה בחנה שתי דרכים שיאפשרו למערת החיסון לזהות את חלבון המעטפת של החיידקים הגורמים למחלה. דרך אחת הייתה שימוש בחלבונים עצמם, והדרך השנייה הייתה שימוש במקטעי mRNA המקודדים אותם, בדומה לחיסון הקורונה [5].

בניסוי ראשוני שנערך בחולדות נמצא שמקטעי ה־mRNA היו יעילים יותר ביצירת נוגדנים המגיבים עם החיידקים, ולכן חיסון ה־mRNA התקדם לניסויים קליניים ראשונים בבני אדם: בניסויים משתתפים 400 מתנדבים הסובלים מחטטת בינונית בארצות הברית, ו־200 מתנדבים נוספים הסובלים מחטטת קלה בסינגפור. הניסויים יסייעו לקבוע את מספר המנות – שתיים או שלוש – ואת כמות מקטעי ה־mRNA שתיכלל בכל מנה. המעקב אחר המשתתפים לאחר הזרקת מנות החיסון (או הפלסבו) יימשך כ־30 חודשים, כך שהניסוי צפוי להסתיים באוגוסט 2028.

קבוצת מחקר בראשותו של ג'ורג' לו (Liu) מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו מתמקדת באנזים היאלורונידאז [6]. לו ועמיתיו הזריקו לעכברים מקטעים חלבוניים של האנזים, זמן מה לאחר מכן הם "האנישו" את העור העכברי באמצעות מריחה של החלב השומני עליו, ולאחר מכן הדביקו את העכברים בחיידקי החטטת. החיסון מנע התפתחות של החטטת בעכברים המחוסנים. במקרה זה נראה כי הכוונה היא לפתח חיסון שישמש למניעה. החיסון נמצא כעת בשלבי פיתוח בחברת Armora Biosciences, אך הוא עדיין בשלבים טרום־קליניים.

לסיכום, החיסון של סאנופי נמצא מאז אפריל 2024 בניסויים קליניים בבני אדם [6], והם צפויים להסתיים בשנת 2028. אם החיסון יאושר, כנראה רבים ירצו להשתמש בו כדי להיפטר מחטטת, ואולי אף להתחסן מראש.
מכיוון שהחיסון השני טרם נוסה בבני אדם, הדרך לפיתוחו עדיין ארוכה יותר, ובמהלכה יהיה צורך להדגים יעילות ובטיחות בבני אדם.
נמתין בסבלנות.

עריכה: סמדר רבן

מקורות והרחבות

מאת:

ד"ר דרור בר-ניר

חבר בוועד המנהל של העמותה. דרור הוא דוקטור לביולוגיה מולקולרית שכתב ספרי לימוד וכתבות לקהל הרחב בעיקר במיקרוביולוגיה, אך גם בנושאים ביולוגיים אחרים. דרור לימד יותר מ-30 שנה מיקרוביולוגיה וביולוגיה של התא באוניברסיטה הפתוחה ובמקומות נוספים.